|
|
עמוד:12
לאכול ובאילו זמנים , מכאן שההבחנות הללו הן תרבותיות ולא פיזיות . תובנה זו חלה גם על עולם הבשמים . האינסטינקט החייתי מסווג את הריחות על פי מועיל או מזיק . אצל בני אדם קונבנציות חברתיות קובעות מהו בושם נשי ומהו בושם גברי ( גבולות מגדריים ); מה נחשב לריח טוב ומה נחשב לריח רע ; באילו נסיבות או זמנים אסור להריח בשמים , מותר להריחם או יש חיוב לעשות זאת . במעבר מטבע לתרבות , כאשר האדם יצר לעצמו סביבה מוגנת , נוחה ונשלטת , איבד במידה מסוימת חוש הריח את ייעודו כאלמנט חייתי ומנגד התחזק מעמדו בעולם ההגותי פילוסופי . מאחד החושים הפך הריח בחברה האנושית לסמל הקשור לרעיונות ולרגשות מעבר לפירושם הפשוט . ״ריח רע״ למשל אינו רק ריח של סכנה או ריקבון , כפי שאנו מכירים בטבע הפראי , אלא הוא מייצג גם מרחבי תודעה , מציאות אמתית או מדומיינת , אמונות והשקפות עולם . במילים אחרות , הדיכוטומיה שבין ריח טוב וריח רע היא ״ניגוד בינארי״ לא רק במובן הטבעי חומרי אלא גם במערכת הרעיונית שהם מסמלים . הפילוסוף והפסיכולוג החברתי אריך פרום ( Erich Fromm , 1900 – 1980 ) טען כי סמל אוניברסאלי הוא ייצוג של מושג המושרש בחוויה של כלל יצורי אנוש : ״הסמל האוניברסלי יסודו בסגולות הגוף , החושים והנפש המשותפים לכל האנשים , ולפיכך אינם מוגבלים לפרטים או לקבוצות מיוחדות״ . על פי הגדרה זו ניתן לראות בריח , טוב או רע , סמל אוניברסאלי , שכן ריחות הנחשבים לטובים מסמלים בתרבויות העולם חיים , אושר , נינוחות , שלווה ורוגע ואילו ריחות הנתפסים כרעים מסמלים את ההפך מכך . הפיכתו של הריח לסמל תרבותי יצרה גם את הבסיס לשילובו בטקסי דת , כמו למשל בטקס ההבדלה היהודי או בטקסי קבורה . הפן הרעיוני סמלי שבריחות משולב גם במסגרת פרקטיקות טקסיות . השימוש הטקסי בסמלים הוא למעשה שימוש תודעתי בשינוי משמעותו הראשונית של אובייקט והתמרתו להוויה אחרת שמייצגת רעיון . שילוב ההדס בטקס ההבדלה הוא 2 לוי שטראוס , הנא והמבושל . 3 על סטרוקטורה של ניגודים בקרב שבטים ותרבויות בהשלכה לתפקיד המסמל של צבעים ( לבן - שחור , שחור - אדום ) וצלילים ( שתיקה - רעש ) ראה לוי שטראוס , החשיבה הפראית , עמ׳ . 77 - 76 4 פרום , השפה שנשכחה , עמ׳ . 22 5 הזיקה שבין ריחות וקטורת לבין מתים וקבורה חוצה תרבויות ויש לכך דוגמאות רבות . במצרים העתיקה הוקטרה קטורת ריחנית לפני המת בטקס פתיחת הפה שנוהל על ידי כוהני הדת . החוקר אליוט סמית׳ טען כי מעבר לעובדה שבשמים דוחים ריחות רעים , שילוב קטורת בשלב זה נובע מסמליות הריח כמאפיין חיים או נשימה אקטיבית בניגוד למוות שאחד מסממניו הוא העדר אפשרות להריח וליהנות מריחות הסביבה . על תפיסת ריחות כמשקפי חיים ראה : סמית׳ , אבולוציה , עמ׳ . 38 על הקטרת קטורת בנוהגי הקבורה והחניטה של המצרים הקדמונים ראה עוד : לוקאס , חומרים , עמ׳ ; 113 - 111 וייז , ריח של קדושה , עמ׳ , 80 - 67 ובמיוחד עמ׳ . 76 - 74 על הנחת בשמים בזיקה למת בחברה הרומית ראה טוינבי , מוות . ממצא מרשים של מקטרי ברונזה נתגלה בקברים באתר תל נאמי ויש חוקרים המשערים שהם שימשו למטרות פולחן . ראה ארצי , נוהגי קבורה , עמ׳ . 95 - 94
|
|