|
|
עמוד:14
מהלך של הכנסת כל תלמודי התורה בדמשק תחת חסותה של ״כל ישראל חברים״ ושינוי תכנית הלימודים בהם . התנגדות לדרכה של כי״ח החלה רק בשלהי המאה התשע עשרה , גם זאת בשל ההתרופפות הדתית בקהילות שהחלה מסתמנת בתקופה הנידונה . לפני החלת המנדט הצרפתי , תהליך האקולטורציה בדמשק ובחלב בתוך חברת הרוב הערבית בלט מאוד , אך לא היה בו כל ביטוי להתבוללות . האקולטורציה , שהייתה דומיננטית יותר בקרב היהודים בדמשק , לא נבעה מן הרצון להידמות לחברה הסובבת בשל ההערכה כי ראוי לעשות כן משום היות תרבותה של חברה זו נעלה יותר . האקולטורציה הייתה אמצעי הגנה והסוואה יותר מאשר ניסיון חיקוי של תרבות אידאלית . אין אנו מוצאים מגע בין אינטלקטואלים יהודים לערבים או חתירה ופעילות משותפת לצרכים תרבותיים חברתיים או לאומיים . גם אם להלכה , במסגרת צווי הרפורמות העות׳מאניות בשנים 1856 , 1839 ו 1876 ( ה״תנט׳ימאת״ ) שונה החוק שמנע שוויון מהיהודים , לא הטמיעה החברה המוסלמית רעיון זה , שלא צמח מתוכה אלא נכפה עליה . משום כך לא ראו היהודים את עצמם , למרות התמורה המשפטית להלכה , אזרחים שווים , במדינה העוברת תהליכים רצופי מהמורות של שינוי . האמנציפציה לא נעשתה מטרה ערכית שיש לחתור אליה באופן אקטיבי בשל האמונה בשוויון ובשל הרצון לפעול כאזרחים מועילים במדינה . במקום זאת צמחה שאיפה פסיבית לשוויון , אך ורק משום ראיית האמנציפציה כאמצעי לשחרור מן הדיכוי ומן האפליה על רקע דתי עדתי . גם על רקע התפתחותה של התפיסה הלאומית הערבית הסורית הוסיפו היהודים להיות בעיני עצמם ובעיני סביבתם קולקטיב דתי לאומי נבדל ומתבדל . אמנם לתקופה קצרה , תקופת שלטונו של פייצל לאחר מלחמת העולם הראשונה , הוכרו יהודי סוריה כערבים יהודים , ונתפסו כחלק בלתי נפרד מן העם הערבי סורי . יוסף לניאדו נבחר לקונגרס הלאומי הסורי כאחד מנציגי דמשק , בלי כל קשר ליהדותו . התמודדות פוליטית זו היא ביטוי לזרם , אמנם קטן , של צעירים יהודים שראו את עתידם הפוליטי בסוריה הערבית . אולם התייחסות שוויונית לאומית זו לא האריכה ימים . בתקופת המנדט הצרפתי הזדהו היהודים מבחינה תרבותית ופוליטית עם השלטון המנדטורי . כאן אנו מגיעים לתחום נוסף שבו בולט ההבדל בין שתי הקהילות , והוא שאלת היחס לציונות . קהילת דמשק , הסמוכה יותר לארץ ישראל , זכתה להיבנות לזמן קצר מחורבנן של הקהילות הארץ ישראליות בתקופת מלחמת העולם הראשונה . אמנם עוד קודם לכן , בשל הגעת הרב יעקב דאנון מירושלים בכדי לכהן בה כ״חכם באשי״ , התהדק הקשר עם המוסדות הציוניים בירושלים ונפתחו מוסדות חינוך עבריים . אולם הגעתם של גולים ומגורשים מארץ ישראל , בהם ראשי היישוב , ובעיקר ראשי מערכת החינוך הארץ ישראלית לדמשק , יצרה תנופה של פעילות ציונית בקרב הצעירים בקהילה זו . זאת ועוד , עם חזרתם של הגולים לארץ ישראל , הם הוסיפו לראות ביהודי דמשק קהילה ארץ ישראלית . אשר על כן , קהילה זו זכתה לטיפול קרוב של מוסדות היישוב בארץ ישראל .
|
|