פתח דבר

עמוד:10

אירופי . כמו כן , ניסיתי להבין מדוע השאלות האלה , ובעקבות זאת גם התשובות ( החיוביות ) עליהן , שהיו , כפי שגיליתי בעבודת המחקר שביצעתי , יסוד מוסד בשיח של התרבות היהודית באירופה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים , לא תפסו מקום של ממש בכתביהם של ההיסטוריונים המרכזיים של הספרות העברית החדשה . ובהתאמה , ניסיתי להבין מדוע , החל בעשור השני של המאה העשרים , רוב המבקרים והחוקרים הציבו את הסופרים היהודים האוסטרו - הונגריים בעמדה שולית ביחס לאחיהם המזרח - אירופים - " כמובן " , בלי שהם נדרשו במפורש לסיבה ה " אתנית" ו / או ה " מנטאלית " להכרעה הזו , אלא , לכל היותר , רמזו לה באמצעות מושגים חלופיים . אני מניח שיהיה מי שיקרא את הפרק הזה ואולי גם את הפרקים האחרים בספר הזה ויאשים אותי בגישה מהותנית . בהקשר זה אני רוצה לומר , כבר בשלב הזה , דברים ברורים . הגישה האנטי - מהותנית נאה ויאה בעיני כאתוס ; כלומר , כקודקס הנחיות מוסריות עקרוניות . כמו כן , חשובה בעיני מאוד האסטרטגיה הביקורתית הנגזרת ממנה , השמה לה כמטרת - על להצביע על כל אתר שבו הבניה תרבותית מתחזה כתופעת טבע , לפרק את מנגנון ההתחזות שלה , ולחשוף את המניעים הכוחניים שהיא משרתת . ברם , אין זה אומר , שצריך לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה . העובדה שהבניות תרבותיות המוצגות כתופעות טבע הן תוצר של מנגנוני שליטה אין פירושה , בשום פנים ואופן , שאי אפשר לדבר על מאפיינים ייחודיים של קבוצות שונות של בני אדם ; מאפיינים המגדירים את זהותם כיחידים וכקבוצה . אפשר לדבר על " דומיננטה מנטאלית " על " דומיננטה סגנונית " וכל כיוצא באלה . אפשר וצריך , שכן , אם נמנעים מכך , מגבילים את שדה הראייה לספקטרום מוגבל של תופעות , הופכים את העולם הצבעוני והססגוני לתמונת רנטגן משעממת ומטילת מורא . זאת , כמובן , בתנאי שנמנעים , ככל האפשר - וכאן אין תמיד ; תמיד זו מילה של פוריסטים , שלרוב אינם נמנים על עדת אוהבי אדם לגווניהם השונים - מארגון של שלל התופעות הנצפות במערך של שיפוטי ערך , המבוסס על חשיבה מדרגית כלשהי . בלשון אחרת , אני מבקש לאמץ מן הגישה האנטי - מהותנית את הרגישות שלה ל " אחרים " בלי הנטייה המובהקת שלה להתנזר ממגע עם תופעות שיש להן " צבע" כלשהו . וזאת , דווקא מתוך מתן כבוד ל " אחרים " . אני מקווה ומאמין שדרך האמצע הזאת , שבה בחרתי לדון בסוגיית האשכנזים , איפשרה לי לפתוח צוהר להתבוננות מחודשת במקטע חשוב ומרתק בהיסטוריה של הספרות העברית החדשה . גם בשלושת הפרקים האחרים של הספר ניסיתי לפתוח צוהר להתבוננות מחודשת במקטעים חשובים ומרתקים בהיסטוריה של הספרות העברית החדשה . בפרק השני הצבעתי על מה שנתפס בעיני כמשימה המרכזית שאותה נטלו על עצמם רוב הסופרים היהודים בעת המודרנית : ליצור " לידה מחדש " של האומה העברית , וניסיתי לתאר

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר