מבוא

עמוד:9

ה " כוכב " בנוסח תורת הלחימה של נפוליאון : במקום לכבוש את כרכי הספר ולהתקדם עד שיגיע לעורף , הוא היה פותח ב ' הסתערות נועזת על הכוח העיקרי של האויב שבעקבות כיבושו , מצודות הספר הזעירות תיפולנה מאליהן ' . כלומר , על הקורא להמשיך הלאה בקריאת ה " כוכב " גם אם לא הבין דבר – מה , וזאת כדי להגיע למרכז הספר , שם עיקרו , שם ההתרחשות הפילוסופית שבו . למחקר זה אתגר דומה : כדי להגיע למרכז הכובד שלו – התאוריה של ההלכה העולה מכתבי רוזנצווייג ( ושאליה אגיע בפרקים ג - ד ) , עלינו לעמוד על יסודות העומק שרוזנצווייג מניח במשנתו הכללית בקפדנות רבה . את זאת נעשה בפרקים א - ב . ללא בסיס זה לא נוכל להעריך עד כמה תפיסת ההלכה שלו שואבת ממשנתו הכללית , מתבססת עליה ואף מתחייבת ממנה . אולם בצלילה הישירה לעומקה של משנתו הכללית אורבת הסכנה כי הקורא ילך לאיבוד בתוך שלל הפרטים הגלומים במשנתו הכללית , שהבנתם נחוצה עבור התאוריה של ההלכה ואליה אנחנו חותרים . חוששני כי אף על פי שאציין במהלך שני הפרקים הראשונים את המושגים שהרלוונטיות שלהם תתבהר לכשנגיע לפרקים ג - ד – עד אז הקורא עלול לחשוד כי אלו הבטחות חלולות , והציפייה למימושן ארוכה מדי . על כן ברצוני להציג כבר בשלב זה את עיקריה של תאוריית ההלכה המתגבשת אצל רוזנצווייג , בתקווה שתקציר זה ילווה את הקורא במהלך הפרקים הראשונים ויכוון את קריאתו . אם תרצו , אנסה בעמודים הבאים לתקוף את הספר שלי – עצמי באמצעות מתקפה נוסח נפוליאון שבה אגיע למטרה הסופית כבר בהתחלה , כך שבמהלך הפרקים הראשונים נוכל ' לחזור אחורה ' ולהבין את היסודות שגישה זו מושתתת עליהם . כמובן , המבוא איננו המקום לפרש את שלל המושגים עד תומם , עם פירוש ממצה , סימוכין לדבריי והפניות ביבליוגרפיות . על כן אציג את הדברים באופן ראשוני בלבד . מרכז הכובד של מחקר זה , שאליו אנחנו חותרים , נמצא בהתרחשות הממשית של קיום המצווה . רגע זה – ממש כמו לב – לבו של ה " כוכב " – הנו מפגש בין האדם לבין האל המתרחש בהווה . אלא שהמצווה מפגישה בין האל לבין היהודי – ולא האדם באשר הוא . עם זאת אין זה סיפור ' פרטי ' , כביכול , בין היהודי לבין אלוהיו , דוגמה אחת מני רבות של יחסי אל - אדם , אלא למפגש זה , כפי שהוא משתקף במשנת רוזנצווייג , משמעות כלל – עולמית . מהבחינה הזו , להלכה מקום חשוב בהגותו של רוזנצווייג : לא זו בלבד שהיא קשורה קשר הדוק למשנתו הכללית , אלא היא גם מעידה על האופן שבו היהודי בכל ייחודיותו עשוי להוות נדבך חשוב בשאיפה האוניברסלית לגאולה . כפי שנרמז בסעיף הקודם , קיום המצווה , כמו התפילה , נמצא בתפר שבין ההתגלות לבין הגאולה . למיקומו בתפר זה השלכות רבות . ברובד הבסיסי ביותר , המעבר מהתגלות לגאולה מסמן מעבר מן ההווה אל העתיד . אליבא דרוזנצווייג , הגאולה מתרחשת כאשר הנצח מוטרם בהווה . הטרמה זו מתאפשרת בזכות ' העולם העליון ' , מעשים מעוצבים של 6 שם , עמ ' . ( 221 ) 213

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר