|
|
עמוד:13
הפרק החמישי , צפון - תימן ודרום - תימן : גיבוש ומאבק ( , ( 1978 - 1967 מנתח את הדואליות התימנית . פינויה של תימן מכוחות מצריים ובריטיים הותיר בתימן שתי מדינות בעלות אוריינטציות שונות : צפון - תימן הרפובליקנית ודרום - תימן הסוציאליסטית . אחדות תימן נראתה לרגע כמשימה בת - השגה , שכן שני הכוחות שבלמו , לטענת המהפכנים , את איחודה של תימן – האמאמות העריצה בצפון והקולוניאליזם הבריטי בדרום – נכחדו . אלא שהאיחוד לא התרחש מאליו , כפי שתימנים רבים ייחלו שיקרה . פערים רעיוניים חריפים התגלעו בין ההנהגות בצפון ובדרום , וכל אחת מהן טרחה לבצר את עצמאותה ולתכנן את דרכה העתידית . שתי התימניות נעו במסלול התנגשות , ולמשך עשרים שנה בערך , בעשורים של שנות ה - 70 וה - , 80 התייחסו זו לזו במונחים שתאמו את מושגי המלחמה הקרה . כפי שניסח זאת סוציולוג פוליטי מקומי : " צפון - תימן הפכה לבעיה פנימית עבור דרום - תימן ולהיפך " . הפרק השישי , דעיכת המהפכות – הערבית והסוציאליסטית ( , ( 1990 - 1978 מלמד כי לצד המאבק ביניהן התחבטו המשטרים בשתי מדינות תימן באשר למידת ההתאמה בין ערכיה של המהפכה לצרכיה של המדינה . בשעה שבצפון - תימן קהה עוקצו של המסר המהפכני , והמשטר , שהתכנס חזרה לממדים של " שלטון המשפחה " , השקיע בבניינה של מערכת ממשל פטרימוניאלית , בדרום נוסדה " המפלגה הסוציאליסטית התימנית " , שהתוותה כיוון דוקטרינרי מובהק מאי פעם . עד מהרה התגלע חיכוך בקרב ההנהגה בדרום - תימן בין הגורמים הפרגמטים , שביקשו לכופף את הדוגמה המהפכנית לצרכיה של המדינה , לבין הדוגמטים , שביקשו להיצמד לעיקריה של המהפכה . מאבק הדמים שניטש בקרב המפלגה הסוציאליסטית בדרום בינואר , 1986 ומדיניותם של מנהיגי המדינה לאחר מכן לימדו על דעיכתו של הלהט המהפכני , וסופם שהביאו לקריסתה של דרום - תימן . דווקא בשעה זו הבשילה באופן דרמטי ולא צפוי ההידברות בין שתי התימניות לכלל מעשה איחודה 2 מוחמד עבד אל - סלאם , אל - ג ' מהריה בין אל - סלטנה ואל - קבילה פי אל - ימן אל - שמאליה [ = הרפובליקה בין השבט והמדינה בצפון תימן ] ( קהיר , , ( 1988 עמ ' . 193 עבד אל - סלאם הוא שם עט המיוחס לאבו בכר אל - סקאף , סוציולוג מקומי נודע . ( להלן : עבד אל - סלאם )
|
|