מבוא

עמוד:13

הפרק העיוני נפתח במאמרו של אבינועם רוזנק , “ הגות והנהגה בכתביו של אביעזר רביצקי “ . המאמר מתחקה אחר טיב לבטיו של רביצקי בין העיון האקדמי לבין ההנהגה החברתית . רוזנק מבקש להראות שלבטיו של רביצקי מ וּ בנים לא רק במושאי המחקר שהוא בחר לחקור , אלא גם שניתן להצביע על הפילוסופיה התרבותית והחינוכית שהוא פיתח , המבארת את המורכבות של תשתית זו . לאור עקרונות פילוסופיים וחינוכיים אלה מבהיר רוזנק את פעילותו הפוליטית של רביצקי ומסרטט את דרכו הייחודית לעומת החלופות התרבותיות שניצבו לפניו . שני המאמרים העוקבים עוסקים בטיב הזיקה האנושית שמגולמת במושגי הסליחה והמחילה . מאמר אחד הוא פרי עטו של משה הלברטל , “ על סף הסליחה : על חוק וסיפור בתלמוד “ . הלברטל שואל מהי סליחה וכיצד מבנים את המפגש בין הפוגע לנפגע , המתאפשר רק בעקבותיה של סליחה מוקדמת . הלברטל מנתח את הסליחה בתלמוד ומתמקד ביחס שבין חוק לסיפור כפי שהוא בא לידי ביטוי בסוגיה התלמודית . במאמר השני , שכותרתו “ כמה הערות על מחילה במסורת היהודית “ , מעלה דניאל סטטמן הרהורים ביקורתיים על הדעה המצויה כאילו היהדות מחזיקה בעמדה של “ מחילה מותנית “ . החובה למחול מותנית בכך שהפוגע יתחרט על הרעה שעשה ויבקש סליחה מהנפגע , אך היא גם מותנית בחומרת החטא . שיוך שני המובנים האלה למחשבה היהודית הופך את העמדה היהודית לעמדה המנוגדת לגישה הנוצרית , שלפיה , לפי הנטען , החובה למחול היא בלתי מותנית . סטטמן מחדד את הגדרת טיבו הפילוסופי של מושג החמלה ומערער על הניגוד הדיכוטומי שיש , לכאורה , בין הגישה היהודית לגישה הנוצרית . מאמרו של מנחם לורברבוים , “ שִׂ בכת לשון וסיפור : אתגרי לשון וסי פּ ר בתרגום המורה “ , עוקב אחר שני גיבורים אינטלקטואלים מרכזיים במחקריו של רביצקי : הרמב “ ם , בספרו “ מורה הנבוכים “ , ומתרגמו ותלמידו , ר ' שמאול אבן תיבון . לורברבוים בוחן כיצד נפתח ונסגר הספר מורה הנבוכים דרך תרגומיו . במרכז מאמרו עיון ביקורתי במדיניות התרגום של מיכאל שורץ בתרגומו למורה הנבוכים על רקע תרגומים קודמים מאז ר ' שמואל אבן תיבון . הדיון חושף איך מכוננת הכתיבה המימונית היררכיות ידע ומקבעת בכך את ההבחנה החברתית – הפוליטית היסודית למחשבתו בין העילית להמון .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא