|
|
עמוד:11
נדרש תיקון פנים - דתי מהותי ורחב . הקוד ההלכתי הנוהג עוסק היום בעיקר במצוות פולחניות ( בין אדם למקום ) ובמשפט הפרטי ( בין אדם לחברו ) . חסרים בו ממדים מרכזיים של משפט ציבורי ( בין אדם לציבור ) . מחסור זה הוא , כאמור , תולדה של התפתחות ההלכה במציאות גלותית , כאשר יהודים לא נשאו באחריות ל " מוצרים ציבוריים " המאפיינים מדינה מעבר לממד הקהילתי . מתוך החור השחור ההלכתי – היעדרו של משפט ציבורי – מוקרנת סכנה על המפגש בין המדינה ובין הדת , והוא מאיים על הפרויקט הציוני כולו . מתוך חור זה בקע הרוצח של יצחק רבין . משימת הדור של רבני הציונות הדתית היא לאזור עוז ולהגיב בשפה הלכתית רגישה ומאוזנת לתופעה החשובה ביותר בחיים היהודיים באלפיים השנים האחרונות – מדינה יהודית . כל עוד נפטיר כבגלות , יוסיף לצוף בשמינו הממלכתיים ענן טעון אנרגיות דתיות שעלול להביא עלינו סערות גדולות בעתיד . ב . זיכרון השימוש בזיכרון של טראומה מתעתע . מוכרים המצבים שבהם זיכרון הטראומה הוא כוח מעכב צמיחה ; משקולת שהעבר מטיל על ההווה עד כדי סירוס יכולת הפעולה . לפיכך יש המבקשים למחוק את הטראומה , להדחיק ולשכוח אותה , על מנת לעצב " חיים חדשים " . מנגד , יש מצבים שבהם זיכרון הטראומה הוא כוח בונה , קרקע פורייה לתיקון המציאות . במקרה הראשון מבקשים להתמודד עם הטראומה באמצעות השתחררות מהזיכרון ; במקרה השני עושים זאת באמצעות השתחררות מהקיבעון השלילי שכרוך בטראומה . כעולה מכך , האיום האמיתי על זיכרון הטראומה של רצח רבין הוא בכריכה המתמדת שלו עם השלילה שבחיינו ועם האשמות הדדיות בין חלקי העם . כדי להבטיח את קיומו בתודעה הלאומית של הדורות הבאים יש לעשות בו שימוש בונה , מתקן מציאות . עלינו להכניס את העבר הקשה אל ההווה כדי שיפרה את העתיד של כולנו . נכון להיום , לצערי , הפרוגנוזה בעניין זיכרון הרצח איננה אופטימית . הטראומה נתפסת כיוצרת מועקה וכמכבידה על חלק גדול מהישראלים שבהווה . ההאשמה של מגזר שלם באחריות לרצח – שקנתה לה שביתה בזמנו בקרב רבים שמתחזים לליברלים – הקשתה על דתיים - לאומיים להפנים את חשיבותו . העובדות המבישות הן שבמגזר הדתי - לאומי יש מי שמצניעים את
|
|