הקדמה

מתוך:  > רוח רעה > הקדמה

עמוד:10

העתיקה ובשלהי ימי הביניים היא רבה , ואילו ההיסטוריוגרפיה על המגפות שאירעו בשלהי המאה ה 19 ובתחילת המאה העשרים כדוגמת הכולרה והשפעת הספרדית היא מועטה יחסית לעוצמתם ולחשיבותם של מאורעות אלה . ייתכן כי ההיסטוריוגרפיה הדלילה יחסית נובעת מכך כי ההיסטוריה של המגפות ובייחוד אלה שאירעו בתקופה שקדמה לגילוי החיידקים היא ההיסטוריה של המפסידים וההיסטוריוגרפיה הרפואית נכתבה לרוב על ידי רופאים ועסקה בדרך כלל במנצחים , המצליחים ופורצי הדרך אם כיחידים ואם כקבוצה . ההיסטוריוגרפיה של הרפואה הזיהומית נטתה לעסוק במגלים של גורמי המחלות ובמפתחי החיסונים והטיפולים הרפואיים ותפקידם בהכחדת מחלות זיהומיות ברחבי העולם . חקר מגפות הכולרה שופך אור על הקשיים הרבים הקיימים — מקצועיים , פוליטיים , תרבותיים וחברתיים גם יחד — בדרך להתפתחות מדעית וליצירת טכנולוגיות מעבדתיות ורפואיות . המפסידים היו הרופאים שהיו כמעט חסרי אונים בלי אמצעי טיפול יעילים . התרופות שנתנו והטיפולים שביצעו בחולי הכולרה החמירו לרוב את המחלה וקירבו את קצם של החולים . במציאות זו הטיפולים אף יצרו עימות בין הציבור לרופאים משום שהציבור ראה בהם לעתים משתפי פעולה עם הרשויות שנחשדו כרוצות לפגוע באוכלוסייה שבתחתית הסולם החברתי . קיימות דוגמאות רבות למחדלים הרפואיים אך מספיקות שתיים בולטות . הראשונה היא הממסד הרפואי הבריטי שנכשל בכך שלא הבין את גדולת התאוריה שפיתח ג׳ון סנו ( John Snow ) על הקשר בין מי נהר התמזה המזוהמים בלונדון לבין התחלואה בכולרה . בעטייה של ההתעלמות מהגילוי הזה הוסיפו תושבי העיר למות במגפת הכולרה גם יותר מעשר שנים לאחר פרסומה . הדוגמה השנייה היא הממסד הרפואי האירופי שנכשל בכך שסירב במשך כעשור , בעיקר מטיעונים של יוקרה פוליטית צרפתית והשפעות כלכליות קולוניאליסטיות בריטיות , לקבל כי חיידקי המעיים שגילה רוברט קוך הם מחוללי המחלה . השלטונות היו אף הם בצד האשמים והמפסידים בכך שלא הצליחו למנוע את המגפה ובמקומות מסוימים אף נטו להסתיר את ממדי התחלואה האמתיים ובכך מנעו היערכות מתאימה לשעת המשבר . מעטים הארועים שיכולים לשקף את מהות היחסים שבין הממשל לציבור ומגפה היא ארוע שכזה . ההסגרים השרירותיים שלוו לעיתים במניעת אספקת מזון ומים נקיים הביאו לניכור בין הציבור לאותם ממשלים שהתכחשו לחובותיהם הציבוריות ואיבדו את זכותם למשול לדעת חלקים ניכרים באוכלוסיה . גם הציבור היה בצד המפסיד מכיוון שמעבר לשיעורי התמותה הגבוהים וההסגרים הכפויים , הועמקו השסעים החברתיים והוחמרו תנאי הקיום . במחצית השניה של המאה ה 20 חל שינוי כאשר הכתיבה ההיסטורית

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר