|
|
עמוד:12
ארוחת צהריים , ובערב שבנו למגורים לארוחת הערב״ . אני זוכרת ששאלתי אם היה לו “ שם״ חדר משלו , ואבי הנפלא ענה לי ברוך : “ לא , לא ממש , היינו כמה אנשים בחדר״ . רק כששאלתי אותו שאלות נוקבות , אחרי שראיתי בבית הספר סרט תעודה על אושוויץ ועל התנאים הנוראים שהיו שם , הוא נתרצה וסיפר לי מעט מקורותיו , והמעט הזה קשור מאוד לד״ר ישראל קסטנר . אבי עליו השלום ומשפחתו חיו בחוסט , אולם לפרנסתו הוא לימד מתמטיקה שימושית באוניברסיטה הגרמנית של פראג . עם סיפוח קרפטו - רוס להונגריה , הם עברו לחסותה , ובכך הרוויחו למעשה שתי שנות חיים , שכן יהודי צ׳כיה הועברו כבר ב - 1942 לגטאות ולמחנות הריכוז , העבודה וההשמדה . אלה שסופחו להונגריה המשיכו לחיות עד אחרי פסח 1944 בשקט ובביטחון יחסיים . עם כיבוש הונגריה החלה טבעת החנק להתהדק סביב צווארם . אחרי פסח תש " ד ( 1944 ) הגיעו שמועות על איסוף יהודי חוסט ושילוחם לאושוויץ . אבי המנוח , שנשאר בקשרים טובים עם חלק מעמיתיו וחלק מתלמידיו הצ׳כים , קיבל מסר ברור מאחד מהם , שהיה איש מחתרת , על השילוח הקרוב ; ועם המסר הייתה הצעה — לעזור לאבי , לאשתו ולבתו , לחצות בלילה את הרי הקרפטים לעבר רומניה שכבר שוחררה . המסע לא היה קל אבל אפשרי כי השלג כבר נמס , והרומנים — כחלק ממדיניותם לחבל במעשי הנאצים — לא החמירו בשמירתם על הגבולות כדי לאפשר לפליטים לחצות את הגבול ולהיכנס לרומניה המשוחררת . מכיוון שהייתי ילדה לא שאלתי את אבי כיצד הגיע המידע לידיו , אבל המידע הגיע . אף כי אשתו של אבי הייתה צעירה ( בת שלושים וחמש ) ובריאה , ובתם הייתה בת תשע , ואף כי השלג בהרים כבר הפשיר ברובו , הם היססו אם לחצות את הגבול באישון לילה או להמתין ולקוות שלא יקרה להם כלום . בתוך המצוקה והחרדה הקיומית ובשל השמועות הקשות שהגיעו לחוסט , אבי המנוח נזכר בישראל - רז׳ו קסטנר , מיודעו משכבר הימים וחברו למשחקי שחמט , שנודע כפעיל בוועדת ההצלה . הוא פנה אליו לבקש את עצתו אם לצאת למסע או לא . אינני זוכרת אם אבי סיפר לי כיצד הוא יצר עמו קשר כי ליהודים — כפי שאנו יודעים היום — כבר לא היו מכשירי טלפון בבתיהם וגם נאסר עליהם לנסוע ברכבות . לדברי אבי , קסטנר ענה לו במילים שעדיין מעבירות בי צמרמורת , ולא פעם אני מתעוררת מחלום ביעותים בעודי שומעת אותם : “ אל דאגה , חבל לטלטל את אשתך ואת הילדה . המלחמה כבר כמעט נגמרה ... היו רגועים .
|
|