|
|
עמוד:4
תקציר • ממדי הפשיעה בישראל דומים לממדיה בשאר מדינות , OECD ומאמצע שנות התשעים מיקומה היחסי של ישראל נותר פחות או יותר ללא שינוי . ואולם תחושת הביטחון האישי בארץ נמוכה במידה משמעותית מהמקובל במדינות אלו . • שיעור האירועים — כלומר , מספר האירועים הפליליים ( שנודעו למשטרה ) ל – 1 , 000 תושבים — ביישובים המוסלמיים נמוך בהרבה משיעורם ביישובים היהודיים ( 30 לעומת , ( 50 וההפך במקרה של עברות נגד אדם ; תמונה דומה עולה כאשר אומדים את ההסתברות של ערבי ליפול קרבן לעברה , על יסוד הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה . • בעשור הקודם חלה ירידה של ממש בשיעור האירועים , אך ביישובים הערביים היא הייתה קלה בלבד . שיעורן של הפרות הסדר הציבורי ביישובים הערביים עלה בחדות מתחילת האינתיפאדה השנייה ולאחר מכן התייצב ברמתו החדשה . • היחס בין מספר הדיווחים על אירועים פליליים למוקדי 100 של המשטרה לבין מספר האירועים הפליליים ביישובים הערביים נמוך בכמחצית מהיחס ביישובים היהודיים ; הוא הדין בהסתברות שקרבן עברה ערבי ידווח למשטרה . • שיעור המעצרים בקרב גברים מוסלמים יותר מכפול משיעורם בקרב גברים יהודים , והפער גדול עוד יותר בקרב צעירים ( 80 ל – 1 , 000 בני 24 - 20 לעומת 20 ל – . ( 1 , 000 בשנות התשעים נרשמה ירידה בשיעור המעצרים בכל קבוצות האוכלוסייה , אולם בעשור הקודם היא התמתנה ואף נבלמה . • שיעור הגברים המורשעים בקרב הערבים גבוה בהרבה משיעורם בקרב היהודים — למעלה מ – 10 ל – 1 , 000 לעומת פחות מ – 6 ל – 1 , 000 בשלהי העשור הקודם . בשני העשורים שחלפו חלה ירידה בולטת בשיעור המורשעים , ערבים ויהודים כאחד . • ההסתברות שערבי יחוש ביטחון אישי נמוכה ברבע מההסתברות שיהודי יחוש כך , בהנחה שיתר המאפיינים האישיים קבועים . תחושת הביטחון האישי של ערבים התערערה בעשור הקודם .
|
|