|
|
עמוד:12
על הוראה זו ( המאפשרת קריאת מגילה גם בישיבה ) מוסיף התלמוד הירושלמי ( מגילה ד , שם ) : מהו לעמוד מפני ס " ת [ ספר תורה ]? ר ' חלקיה ר ' סימון בשם ר' לעזר : מפני בנה הוא עומד , לא כל שכן מפני תורה עצמה ? זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה או מפני כבוד הרבים ? אין תימר [ אם תאמר ] מפני כבודה אפי ' בינו לבינה , אין תימר מפני כבוד הרבים אפי ' בינו לבין עצמו מפני כבודה הוא עומד אם אומר את כן אף הוא מתעצל ואינו קורא ר ' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא [ נכנס לבית הכנסת ] חמא חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא [ ראה אדם שעמד לקריאת התרגום ונסמך על העמוד ] . אמר לו : אסור לך כשם שניתנה באימה וביראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה וביראה . העמידה היא חלק מ " דרך ארץ " שקדמה לתורה . הישיבה אינה מבטאת כבוד , ולכן נאסרה העבודה בישיבה במקדש ובנשיאת כפיים , כשם ששירות אחר מחייב עמידה ולא ישיבה . ישיבה מול הורה או מול סמכות גדולה ממך נחשבת חוסר דרך ארץ . לפיכך התלמוד הירושלמי משתמש במשל של אדם מול הוריו : " מפני בנה הוא עומד — לא כל שכן מפני תורה עצמה " . כוונתו לומר שחייבים לעמוד ביראת רוממות מול תלמידי חכמים העוברים על פניך . אם " בנה " , היינו לומדי התורה וקברניטיה , מצריכים עמידה של כבוד — התורה עצמה , המייצגת את דבר האלוהים , לא תצריך עמידה ? אך הירושלמי לא נעצר כאן אלא מקשה עוד : האם העמידה המכובדת מהותית לתורה או שהיא לצורך כבוד הרבים ? במילים אחרות , אדם יכול להתנהג באינטימיות עם התורה , אך כדי לייצר את היחס המכבד והנשגב הוא עומד מפניה . זהו " כבוד הרבים " . תשובת הירושלמי היא שאם אתה מחייב אותו לקרוא בעמידה גם בינו לבין עצמו , סופו להימנע מקריאה בתורה . זו אמירה חשובה שממנה אני למד שהעמידה המבטאת את הכבוד אינה מהותית לקריאת התורה אלא היא נדרשת ליצירת תהודת יראה ורוממות . לכן בפרהסיה יש לעמוד , אך ביחידות אפשר לוותר על עמידה זו .
|
|