|
|
עמוד:7
א . מבוא בעירנו גר כוהן כבן 87 שנים . לאחרונה כבדו רגליו , והוא אינו מסוגל לעמוד או ללכת . הוא הובא לבית הכנסת בכיסא גלגלים ובירך ברכת כוהנים בישיבה עם כל הכוהנים העומדים סביבו . מתפללים תלמידי חכמים ערערו על כך בטענה שבתלמוד ובפוסקים נאמר שברכת כוהנים חייבת להיאמר בעמידה בלבד . הכוהן היושב ( גם אם הישיבה היא באונס ) אינו יכול לברך עוד . הם ניסו לשכנע אותו ששינוי מצבו מפקיע את עמידתו לברכה , כשם שכל אדם בהשתנות מצבו מופקע מהרגלים רבים אחרים . היו שביקשו לערוך לו מסיבת פרישה כמו לכל אדם המסיים את עבודתו ופורש . אחרים ביקשו להקל יותר ולהתיר לו לברך מכיסאו את פסוקי הברכה אך ללא ברכת הכוהנים המקדימה את הברכה . הכוהן הזקן נפגע עמוקות ואמר כי אם אינו יכול לברך ברכת כוהנים בברכתה , לא יעלה כלל . המצב החמיר עד כדי כך שהוא נשאר מכונס בביתו וסירב להגיע לבית הכנסת במצב זה . משפחתו הגיעה אליי ונפשה בשאלתה : האם יש דרך הלכתית להתיר לאביהם וסבם לברך מכיסא הגלגלים את ישראל באהבה ? התשובה שלפניכם תהיה כתובה בשתי קומות : האחת , פרטית — לכוהן שלפנינו ; השנייה ( בסעיף ה להלן ) , ציבורית — ועוסקת בשאלה של מדיניות אפליה מנימוקים ייצוגיים במקומות עבודה . בין כתיבת התשובה לבין פרסומה נפטר מר אברהם גרינבאום , בשיבה טובה , בגיל . 92 אברהם לא הפסיד , פרט לעת האחרונה , את חובת ברכת הכוהנים . בכל שנותיו האחרונות , גם כשהיה מרותק לכיסא גלגלים , הקפיד למלא את חובתו . צניעותו המופלגת , כמו הקפדתו והתמדתו בשליחות הכהונה , הקרינו על כל קהילת בית הכנסת רמב " ן בדרום ירושלים , שם התפלל ושם בירך את עמו באהבה . יהי זכרו ברוך
|
|