|
|
עמוד:13
פוקעת בלי גמירת דעתה של האשה ובלי רצונה , ומעתה אין הוא בעלה של אשה זו . אף על פי שהדברים נראים כאילו האשה קנויה לבעל לתשמישו כמו נכס לבעליו בדיני ממונות , אין הדברים כן . וטעות היא להסיק מן העובדות מסקנה זו . אין לבעל באשתו זכות ממון כלל , לפי שזכות זאת היא גם חובה ( משנה כתובות ה , ו ; דף סא ע " ב ) . אין כאן זכות אלא יחס של ״איסור״ , שכן הנושא אשה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו , והנישואין הם כדת משה וישראל , כמו שיתבאר למטה . וזה לשון אחד מן הראשונים : ״אשה דאין גופה קנוי לבעלה , ומתקנתא דרבנן הוא זוכה במציאתה ובמעשה ידיה , ואין לבעלה באשה אלא איסורא״ . ועל איסור זה יש עונש , וכל זכות או חובה שיש בהן איסור ועליו עונש נוסף על זה שחל על שאר בני אדם , הריהו סטטוס ומעמד , כמו שהדבר נקרא בלשון ימינו במשפט . לפיכך אף על פי שיש בנישואין זכויות וחובות הדומות לזכויות וחובות בממון , לפי שהעובדות שוות בהן , אין אלה זכויות של דיני הממונות . ולא זו בלבד אלא שגם יחס זה של הנישואין אינו ניתן להעברה לאחר , לא בשכירות ולא בשאלה ולא בדרך אחרת כדרך שעוברות זכויות של בעלים בדיני ממונות ( עיין גם תוספות קידושין ב ע " ב ד״ה דאסר ) . כל יחסי האישות הם לטובתו של האדם שבגופו יש לאדם אחר זכות זו , כמו בכל יחס של שעבוד איסור בבני אדם , כגון בבניו ובבנותיו של אדם או בעבדו העברי ( ש״גופו קנוי״ , קידושין טז ע " א ) , ששעבוד האיסור הוא לטובתם ולפיכך אינו ניתן להעברה לאחר . שהנישואין הם קניין איסור ניכר גם בדין האונס או המפתה אשה שלא בנישואין . המשנה ( יבמות ראש פרק יא ; דף צז ע " א ) שונה : ״נושאין על האנוסה ועל המפותה ( האונס או המפתה את האשה 13 ואילו בנוכרים אין הוא נאסר בקרובותיה והיא בקרוביו , עיין סנהדרין נח ע " א . ועל נישואי נוכרים עיין שם נז ע " ב ; ירושלמי קידושין ראש פרק א ; בראשית רבא פי״ח ( מהדורת תיאודור ואלבק , עמ׳ . ( 166 14 החידושים מכתב יד לגיטין לט ראש ע״ב , שהוציא ר״א ליכטנשטיין בחידושי הריטב״א לגיטין . ועיין שם מ ע " א ד״ה אמרי ליה דרב דימי .
|
|