|
|
עמוד:11
פעם אחר פעם התנסה בציור בצבעי שמן ומים בניסיון להתקרב לאמנות העכשווית , ובד בבד להתנתק בהדרגה מהתפישה האקדמית . ציוריו הפכו להיות חופשיים יותר , ובתיאורי הנוף ניכר שינוי בתפישת האור , הצבע והאווירה . אבניאל ניסה להבין את החלל בדרך אופטית באמצעות שילובי צבעים , בתחילה בדמות כתמים אמורפיים , עמ ‘ 32 שהפכו בהדרגה לכתמים בעלי צורות ריבועיות , עמ ‘ 33 אך עדיין היו בבחינת שיקוף של אווירה , יותר מאשר ייצוג נאמן של הנוף הממשי . משלב זה ואילך שם דגש על האור , על האווירה ועל שעת היום שבה התבצע הציור . ציורי המים של אבניאל יוצרים מרקם רגיש של נוף , צמחייה , סלעים ובתים מחד גיסא , ושמים ריקים מאידך גיסא . ניגוד זה מקנה לרישום הצבעוני תחושה של עומק . המציאות , שאותה הוא משכתב בתנועות קצביות , שתחילתן בעץ , בגבעה או בבית וסיומן בצורות ובצבעים נרמזים , עשויה בנגיעות צבע מהירות ובוטחות . באמצעות מערכת הגוונים והכיוונים שהוא יוצר על גבי הנייר , מוליך האמן את עין הצופה אל תוך המרחבים . הכנרת אבניאל והכנרת הם סיפור אהבה , שהוליד סצנות דרמטיות המצוירות בשפות שונות , לעתים בסגנון נוטה לסוריאליסטי , בלתי קריא במבט ראשון , כמו כנרת משנות ה –70 של המאה ה – , 20 עמ ‘ 27 תיאור ריאליסטי האפוף באווירה סוריאליסטית . במרכז המישור התחתון , שלוש מדרגות , העולות ויורדות אל הכנרת ומוגנות במעקה חוסם . בקצה גרם המדרגות נראות שלוש דמויות סכמתיות בשחור . משני צדי המדרגות שעל חוף הכנרת מסומנת צמחייה ברישום חופשי של צבעי מים כהים . הכנרת מצוירת בצבעי תכלת בהירים ושקטים , ממול נשקף אזור יבשתי מיושב , ומעליו הרי הגולן ושמים אומרי רוגע , המעניקים תשובה הולמת ומשלימה לכנרת השלווה . ציור נוסף בשם כנרת משלהי שנות ה – , 60 עמ ' 38 משקף מראה חורפי וקודר , ציור שמן על בד ביום גשום . כאן מתגלה " הפטנט " הייחודי של אבניאל : הדבקות נייר משי על משטח צבעי השמן על מנת לעבות את מראה טיפות הגשם , הנפגשות עם פני השטח החלקים של הכנרת ולשוות לטיפות עומק ואיכות טקטילית . בדרכו של אבניאל להפשטה מוחלטת של הכנרת , מעניין להתעכב על הציור נוף כנרת משנות ה – 70 של המאה ה – . 20 עמ ' 39 רוחבו של הציור המרשים כ – 2 מטרים , והוא מהדהד את משיכות המכחול של מארק רותקו . אבניאל , שביקר בניו יורק פעמים מספר מאז שלהי שנות ה – , 50 נחשף לאסכולת ניו יורק ולציוריהם של רותקו ושל בארנט ניומן . ניתן לחוש את העוצמה הגלומה במשיכות המכחול הרחבות , המושגות באמצעות תנופה של המרפק , ולא של כף היד , תנועה המייצרת משטחים רוחביים רבי רושם , שנושבת מהם רוחניות אוניברסלית , וזו שולפת את היצירה ומרוממת אותה מעל המציאות האישית והאגו הפרטי מתוך שאיפה לגעת בנשגב .
|
|