|
|
עמוד:13
הרכבת התורכית במלחמת העולם הראשונה ויהודי ארץ ישראל אילן גל פאר מלחמת העולם הראשונה נשענה יותר מקודמותיה על חידושים טכנולוגיים - תושבי הארץ היהודים , שהיו משכילים ברובם , תרמו את חלקם למאמץ המלחמתי , והו-עסקה בתחומים מגוונים שבהם נדרשה אינטליגנציה ומיומנות מקצועית - יכולת טכנית , וכושר הסתגלות לחידושים , תכונות שלא היו רווחות בקרב חיילי הצבא התורכי ובקרב האוכלוסייה המקומית . בני בריתם של התורכים , הגרמנים והאוסטי רים ששרתו בארץ , היו רגילים לרמת שרותים מתקדמת . שליטת היהודים בשפות אירופיות וקרבתם לעולם המושגים המערבי , הקלו עליהם להשתלב במערך חמתי , אף שלא שרתו בכוחות הקדמיים ממש , בדרג הלוחם , אלא במערך העורפי , בכך הם מילטו את נפשם , ואף תרמו להצלת היישוב היהודי מפורענות . בתנאים הכלכליים הקשים ששררו בארץ באותם ימים , נטילת חלק במאמץ המלחמתי היה בה כדי להציל את משתתפיו ואת משפחותיהם מרעב , ואף להשיג שחרור מגיוס לצבא ולגדרדי העבודה , שתנאי השרות בהם היו קשים במיוחד , יהודי ארץ ישראל חרמו תרומה השובה במיוחד בתחום הרגיש ביותר - בתפעול מסילת הברזל - שרות שהיה חיוני מאין כמוהו לניהול המלחמה , בהיעדר כבישים ואמצעי תובלה אחרים להעברת ציוד כבד , עוד לפני פרוץ הקרבות , הבין הפיקוד התורכי - גרמני , שקשיי התעבורה לחזית יהוו נקודת תורפה עיקרית במלחמה . כדי להתמודד עם הבעיה , הונח סעיף של המסילה מסביבות גינין דרומה , כהמשך למסילת הברזל החיגיאזית שהייתה קיימת כבר מעל לעשור , סעיף זה , שנקרא רשמית " סעיף מצרים של מסילה חיג ' אז ' / הגיע במאי 9 ו 6 ר עד לניצנה , בגבול ארץ ישראל , ואמור היה להמשיך לטיני . היה זה העורק הבלבדי כמעט לאספקת ציוד , מזון , חימוש , ולפעמים גם להעברת גייסות . המטענים טולטלו לעתים שבועיים ויותר במסילה הבגדאדית מאיסטנבול עד הרי הטאורוס בדרום אנטוליה . משם המשיכו בעגלות בדרכים הרריות אל קו הלב - רייק בבקעח הלבנון , והועברה דרך דמשק ודרעא בואכה בית שאן ועםולה , משם פנתה המסילה דרומה , עד שהגיעה בסוף המסע מלא חתחתים לכוחות הלוחמים בנגב ובסיני . תלותה של החזית בקו אספקה יחיד זה הייתה כמעט מוחלטת . יהודים רבים מצאו העסוקה בהכנת התשתית , בתפעול או בתחזוקה שרות הרכבות . הם לא עשו זאת מתוך רגשות פטריוטיים לתורכיה , אלא כדי לשרוד
|
|