|
|
עמוד:14
להיזכר במה שאי אפשר לשכוח שאלתי את עצמי : אם צודקות פרייזר ואייזנשטיין , הרי גם אני , פמיניסטית בת דור הגל השני שהגיע לישראל מן המערב האנגלו סכסי בפרוס שנות השבעים , חטאתי בשיתוף פעולה עם הקפיטליזם החדש . איך ? באחד ביולי 1985 כבר מלאו לי 39 שנים . הספקתי לצבור ותק של כארבע עשרה שנים כעורכת תכניות במחלקה למשדרי תעודה ב "קול ישראל " , הרדיו הציבורי של ישראל . גזירי עיתונים מצהיבים ששמרתי לאורך השנים מזכירים לי כמה מן התכניות שערכתי בשנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות . אלה היו ימי הרדיו הטובים , שבהם כל עיתון שכיבד את עצמו החזיק מדור לביקורת רדיו . ברבות מתכניותיי עסקתי בשאלות חברתיות ופוליטיות אקטואליות . הייתי עם האצבע על דופק החיים בישראל . חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה וראיינתי עשרות , אם לא מאות , גברים ונשים שתחומי העניין והעיסוק שלהם כיסו את כל מרקם החיים . עולם העבודה עניין אותי במיוחד . אם כן , איך ייתכן שמהפך כלכלי כה עמוק ומשפיע שהיה מקופל בתכנית החירום הכלכלית חמק ממני בזמן התרחשותו ? נבנה על יסודות של מסורת אנרכו סוציאליסטית רדיקלית , על פמיניזם אפרו אמריקאי ועל פוליטיקה פמיניסטית שצמחה בעולם השלישי , הדגישו הרעיונות הדומיננטיים של התנועה הפמיניסטית את מרכזיות ההישג האישי והמימוש העצמי בשוק העבודה . אלה הם רעיונות טבעיים לשיטה הפוליטית התומכת בקפיטליזם ובכלכלת שוק חופשי שמקדמת תחרותיות . למאבק על זכויות עובדות ועובדים לא ניתנה עדיפות בסדר היום הפמיניסטי הליברלי ההגמוני , וכפועל יוצא מכך קיבלנו שוק עבודה שעבר נישוי , המתבטא ברמות שכר נמוכות לכלל השכירים , ובמיוחד לנשים , ניצול מחפיר של מהגרות ומהגרי עבודה במערב , וסדנאות יזע באזורי סחר חופשי בעולם השלישי . המהפכה הפמיניסטית , כך אייזנשטיין , לא הייתה אלא מהפכה בורגנית , והפמיניזם נעשה לשפת המודרניזציה הקפיטליסטית .
|
|