|
|
עמוד:11
הלימודים של החינוך הערבי מלמדים כי לא זו בלבד שאין בהן הכרה גלויה בעובדת היותם של הערבים בישראל מיעוט לאומי ( אל חאג ' , אבו סעד ויונה , , ( 33 : 2000 אלא אף מופעלים עליהם לחצים " בכיוונה של דו לשוניות ודו תרבותיות חד צדדית " ( סבן , . ( 269 : 2002 כך למשל , חל איסור לעסוק בסוגיית הנכבה ואף להשתמש במילה זו בספרי הלימוד , וניסיונה של שרת החינוך פרופ ' יעל תמיר לאפשר את אזכור הנושא בספרי הלימוד נותר מעשה חד פעמי , שבוטל על ידי שר החינוך גדעון סער שהחליף אותה ( קינן , בספר זה ) . גם " התכנית הלאומית לחינוך " משנת " ) 2005 דו " ח דוברת " ) משקפת את אותו יחס דו ערכי , שהדילמות בנוגע אליו נותרו חסרות מענה . הדו " ח , שנכתב בשיתוף פעולה הדוק עם קובעי מדיניות החינוך בישראל , מלמד לכאורה על שינוי בעמדה הדו ערכית ( יונה , , ( 2005 וכותביו ממליצים להוסיף לחוק חינוך ממלכתי סעיפים שמתייחסים באופן ברור לזהות האישית והקבוצתית של הערבים בישראל : ( א ) פיתוח וטיפוח הזהות האישית והזהות הערבית הקבוצתית כעוגן חינוכי נפשי וחברתי לאינטגרציה מלאה בחברה הישראלית ובמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ; ( ב ) ידיעה וטיפוח השפה הערבית , והכרת התרבות והמורשת הערבית ; ( ג ) הכרת התרבות היהודית , השפה העברית ותולדות העם היהודי ( משרד החינוך והתרבות , . ( 219 : 2005 ואולם , למרות השינוי , על התלמידים הערבים מוטלת חובה הכוללת את לימוד השפה העברית והתרבות וההיסטוריה היהודיות , ובה בעת התלמידים היהודים אינם נדרשים ללמוד על השפה , התרבות וההיסטוריה הפלסטיניות ( יונה , בספר זה ) . כל עוד הבדלים אלה נותרים על כנם , עומדת בעינה ההערכה שהיחס הדו ערכי כלפי המיעוט הערבי פלסטיני בתחום החינוך ממשיך להדריך את קובעיה של מדיניות החינוך בישראל . תאוריות ליברליות של רב תרבותיות מדגישות את חובתה של המדינה הרב תרבותית להכיר בתרבות ובנרטיב של קבוצות חברתיות החשופות להדרה ולאפליה , לאפשר ביטוי לתרבותן של קבוצות המיעוט גם במרחב הציבורי ולפעול לחלוקה מחודשת של המשאבים במטרה לצמצם פערים . יחד עם אלה על המדינה להכיר בשייכותה לכל האזרחים והקבוצות שמרכיבים אותה ( ; Kymlicka , 2003 סבירסקי , , ( 2005 כמו גם בחשיבותה של הזהות התרבותית ליחיד ולקבוצה
|
המרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה
|