|
|
עמוד:14
שאלת החינוך ומהו מחנך כשבני אדם מדברים על החינוך – למה הם בעצם מתכוונים ? על מה הם חושבים ? מסתבר , שעל ילדים , על בית הספר ועל ההידרדרות בהתנהגות הנוער . אבל גם לאחר מחשבה שנייה , חוזרים הנשאלים ומזכירים שוב את ההשכלה המסודרת , שוב את גיהוץ הנימוסים ושוב את הידרדרות הנוער של היום לעומת פעם . שהרי כך מקובל , שהחינוך הוא ממש זה שיודע לתקן את קלקולי החברה ולהפחיתם , לצמצם את הפגישה ואת סיבותיה , למעט את המוזנחות ואת הנפילה לעוני ולמחלותיו , זה שיודע להדביר את ההתמכרות לחולשות ולמתן את הקנאות השחורה , ולפאר את הסובלנות השקולה , ולעקר את האלימות ואת הלקיחה בכוח , ולבטל כל רע פעיל , כשם שמאידך , יודע לשפר את הליכות החיים , לעדן את המחוספס , ואפילו להיטיב את הורות ההורים לעתיד הוא יודע , להנעים את חיי היחד והנישואים , להרבות את הולכי הקונצרטים ולהפחית את הוללות המופקרים , ובקצרה ... ועל השאלה , היכן קרו כל הדברים היפים והטובים הללו ונלך לראותם ? או מתי הוכח והיכן שיש קשר הכרחי בין כל הדברים הטובים ההם ובין החינוך ? או שיש קשר הכרחי בין מניעת הדברים הלא טובים ובין החינוך ? או פשוט , מתי הוכח , ללא ספק , שיותר חינוך עושה יותר טוב ושפחות חינוך עושה יותר רע ? על השאלות האלה – מה עונים ? ולענות צריך בלי לחזור שוב אל הסיפורים על הימים ההם שהיו פעם ושלא יחזרו עוד , אותם ימים מופלאים , שהכול קרה בהם היטב , אלא לקחת ולהצביע כאן ועכשיו על דברים ממשיים שאפשר ללכת ולראותם ולהיווכח בפועל מה באמת קורה שם , למי , לכמה , באיזה מחיר , לכמה מן הראוי לומר , כי השיח הפילוסופי של לוינס מתנהל מול הוגים רבים , קרובים ורחוקים , כאשר מחד גיסא הוא מקיים דיאלוג עם פרנץ רוזנצוייג ומרטין בובר על המעשה החינוכי היהודי , ומאידך גיסא הוא מנהל דיאלוג עמוק ומשמעותי מול העולם הפנומנולוגי , אשר השתמעויותיו נוגעות לפעולה החינוכית עצמה . השיח הכפול הזה מחייב להביא בחשבון את השאלה בדבר היחס בין שני העולמות , בין פרטיקולריזם לבין אוניברסליזם . אולם בסופו של העיון המוצע בספר זה , מתגלה גם משמעות חדשה , פוליטית בעיקרה , הצומחת מתוך המחשבה החינוכית של לוינס . מחשבה זו מעוררת מושג חדש של ברית שהיא מעין אמנה חברתית חדשה , המבוססת על חינוך ולמידה .
|
|