|
|
עמוד:11
הוא כמה , הוא רבים , הוא מערך סדור של עצמויות " . חוויית ריבוי זו עלולה להוביל את האדם לתחושה שהוא איני קיים כלל ועיקר , בלשונו של פסואה ! " הבחנתי שאיני אלא אף אחר . אף אחר . ממש אף אחד , ן ... ] אני סביבותיה של עיירה שאלנה קיימת , הערותיו הסדורות של ספר שלא ככתבי / " בהרבה מקומרת אחרים הוא רואה בחיי 2 נ אבוש תפאורה ותחפושת שאין מאחוריה ; יש יציב וקבוע — אבי . חיי אדם הם מתח מתמיד בין היות לאייהיות ; כין אישור לשלילה עצמית ; בין ניסיון למציאת האני האותנטי שישנו " שם " להכרח ש " חאבי " הולך ונוצר . במבט חודר מצליח פסואה לנסח מתח 7 ה שיש בו חיוב ושלילה כאחד ! אני המרכז שאינו קיים בכך אלא באמצעות הגיאומטריה של התהום י , אני הלא כלום שסביבו חגה התנועה הזו . [ ... ] המרכז של הכול שסביבו הלא כלרם \ ' האני אינו יכול למצוא את עצמו בתוך העולם כיש הניתן לאפיון מלא , הוא חומק מהאובייקטיפיקציות ועםזאתהוא המרכז של " הלא כלום " , הוא היש היוצר את עצמו . בהיותו יש שיוצר את עצמו הוא ישנו ואיננו כאחד . שכן כרי ליצור הוא כבר צריך להיות . אבל כיצירה הוא תמיד איננו . הטרנסצנדנציה העצמית היא חידת האדם ועצם הווייתו , כבימה מפוכחת להחריד כותב פסואה : אם החיים הללו צופנים בתוכם דכר - מה עבורנו , הרי זה , פרט לחיים עצמם [ ,... ] — מתת אי הכרתנו את עצמנו : שאיננו מכירים אלו את אלו , נפש האדם היא תהום אפלה וצמיגה , בור העומד ללא שימוש על פניו של העולם , 5 האבי מחייב ושולל את עצמו כעת ובעונה אחה : " אחר באופן שבו הכני עצמי ' / ' אובד בעת שהוא מוצא את עצמו , שכן למצוא את עצמך משמעו ליצור את עצמך אחרת 1 ממה שהנך כבר . " במשפט צורב עד כאב כותב פסואה : " אבו מי שאין אבו " . חוויה מפרקת זו היא צדה האחר של חוויית האחדות , של חוויית נוכחות האני המתמדת : " עוכרי אורח נצחיים בעצמנו , אין נוף אלא מה שאנה [ ... ] אין לנו דבר כי אין אנו דבר , [„ . ] היקום איבו שלי : הנבי אני " . * ' מתח זה בין ישות לאין הוא מאפיין 10 פסואה תש " ס , עמ ' 8 ב . ו 1 שם , עמ ' . 33 ראו גם עמ ' , 35 קטע . 32 תמות אלו מפותחות בצורה מרתקח אצל פיראנרלו , ראו םיראנדלו . 1996 ! 2 ראו למשל פסראה תש " ס , עמ ' . 419 , 144 , 37 , 28 נו שם , עמי . 34 14 שם , עמי . 143 15 שם . עמי . 37 16 שם , עמי . 38 17 שם , עמי . 283 18 שם , עמי . 393
|
|