|
|
עמוד:9
פתח דבר ספר העקרים לדי יוסף אלבר הוא מן החיבורים המפורסמים ביותר בקורפוס ההגות היהודית של ימי הביניים . מסקירה ביבליוגרפית מקיפה עולה כי אף שחיבור זה מהכר פעמים רבות בספרות המחקר העוסקת בהגדת היהודית בתקופה זו , מעטים הם המחקרים שיוחדו לו ישירות . יתר על כן , בם מחקרים ספורים אלה התמקדו בדרך כלל בחשיפת מקורותיה הפילוסופיים של משנת אלבר ובהשפעת הרקע ההיסטורי שבמסגרתו פעל על מגמותיה המרכזיות , וזנחו במידה רבה אה מלאכת העיון היסודי בגופי תורותיו , אפשר שאחד הגורמים להעדפתם של כיווני מחקר אלה היה עמדתו של יוליוס גוטמן , מחשובי חוקרי ההגות היהודית של ימי הביניים כמאה העשרים : הוא ראה כאלבו הוגה בינוני ברמתו וגרס כי כתיבתו נושאת אופי לקטבי , סיכומי ונטול חידושים מהותיים . הספר שלפביבו מציע ביתוח של משבתו הפילוסרפית הרתית של אלבו , שבמסגרתו נבחנים לראשונה הדיונים הנערכים בסוגיות רבות ומרכזיות בספר העקרים בחינה שיטתית ומקיפה , הניתוחים השונים המוצעים במסגרת זו מושתתים על קריאה זהירה ומוקפדת של טקסט זה , ובאופן מיוחד מודגש כאן הממד הסגנוני הסםררתי של ספר העקרים . התזה המרכזית שעולה ומתגבשת במחקר הנוכחי היא שספר העקרים נכתב בסגנון הכתיבה האזוטרית , דהיינו תוך הצגת תפיסות מסוימות ברובד הנבלה והחיצוני של הדברים , ותפיסות אחרות , המנוגדות לראשונות , ברובד הנסתר והפנימי שלהם . תזה נוספת מתייחסת לחלוקתו הפנימית של ספר העקרים . ולפיה לבד מן הפער הכרונולוגי בין כתיבת גרסתו המקורית של מאמר א של ספר זה לבין השלמת כתיבת הספר כולו קיים פער מהותי כתוכן הדיונים ובסגנונם בין מאמר א לבין שלרשת המאמרים הנוספים , ארבעת פרקי הספר מוקדשים לביסוסן של שתי תזות אלה ולדיון במשמעוירתיהן . בפרק הראשון מונחים יסודותיהן השיטתיים ונידון המשקל שמייחס להן אלבו במילותיו הוא ; בשלושת הפרקים האחרים מנותחוה בקפידה סוגיות עיוניות מרכזיות הנידונות בספר העקרים — בתורת האלוהות , בתורת האדם ובתורת ההשגחה והגמול - תוך
|
|