תקציר

עמוד:13

ולדיון הרדוד בנושא יש השלכות קריטיות על מארג החיים בחברה רב –תרבותית כמו החברה הישראלית . ראוי היה שהרגולטור ינהג בשקיפות רבה יותר ולא יירתע מחשיפת דוחות , תקצירי דיונים ופרוטוקולים גם בנושאים רגישים אך חשובים מאוד לדיון הציבורי כמו גם לעתיד החברה הישראלית . דווקא הניסיון להסתיר דברים ולמנוע דיון ציבורי הם אבן הנגף העיקרית ביחסים שבין התחנה לרגולטור . כדי לסכם את הממשק בין התחנה לרגולטור יש לומר כי המעקב הרגולטורי , הביקורת הציבורית והמידע המוסתר מולידים פחד , חשדנות וחוסר אמון מצד התחנה כלפי רשויות הרגולציה . הנהלת התחנה נאלצת לתמרן בין הפטיש לסדן , בין הרגולטור לעובדיה : מצד אחד היא מנסה לרצות את הרגולטור ואת כלליו בלי לוותר על הדרישה שלה לחופש פעולה ; לטענתה , תחנה חופשית , במגבלות מסוימות של חוקי הרגולציה , היא האינטרס הרגולטורי . מן הצד השני , כשהיא מכפיפה את עצמה לדרישות הרגולטור , היא מציגה לעובדיה נימוקים דומים : פעולה בהתאם לכללי הרגולציה משרתת את האינטרס של התחנה גם אם לעובדים נראה כי מדובר לכאורה ברדיפה פוליטית . הלחצים שהרשות הרגולטורית מפעילה על התחנה יכולים להניע שני תהליכים סותרים לכאורה , שפוגעים בחופש הפעולה של הצוות המקצועי בתחנה . הראשון הוא החלשה של הנהלת התחנה מול עובדיה ופגיעה בתדמיתה ; ההנהלה חלשה ואינה יכולה לעמוד בלחצי הרגולטור , והמנהל נאמן לרגולטור — קרי לממסד — ולא לחברה שממנה הוא מגיע . התהליך השני הוא חיזוק המגמות הריכוזיות של ההנהלה : ההנהלה היא שתקבע מה משדרים שאם לא כן יישלל ממנה הזיכיון , ולדרג המקצועי בתחנה לא תהיה עבודה . שני התהליכים אינם תורמים לחופש הביטוי ולחופש העיתונות וכמובן גם לא לתפקוד המקצועי של התחנה . ה . מסקנות תחנת הרדיו א – שמס היא חלק אחד מתוך התצרף המורכב של זהותו הלאומית של המיעוט הערבי בישראל . לתכנים המשודרים בה יש הפוטנציאל להעצים פחדים וחששות הטבועים בחשיפה לתכנים שאינם נהירים למי שאינו שולט בשפה הערבית או בהלכי הרוח התרבותיים – פוליטיים בחברה הערבית בת זמננו . בדומה לכל תחנת רדיו אחרת גם תחנת הרדיו א – שמס איננה גשר לשלום ואין לראות בה מכשיר לקירוב לבבות . התחנה היא כלי תרבותי – בידורי – מסחרי ,

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר