תקציר

עמוד:12

בניגוד לתחנות אחרות , רוב החיכוכים בין א – שמס לרגולטור נסבים על סוגיות לאומיות ולא על הסוגיות השגרתיות שביחסי תחנת רדיו – רגולטור מן התחום המסחרי ( למשל , קידום מוצרים או פרסומות ) או הטכני ( למשל , הגברת עוצמת הקול בשידורים ) . עם התווספות ההיבט הלאומי הנפיץ — הסכסוך היהודי – ערבי — ותחושות הקיפוח וההדרה , הרגולטור הופך בעיני עובדי התחנה לאויב לאומי . בנקודה זו מעורבותם של גופים פוליטיים מגבירה את עוצמת החיכוך משום שהם אינם יכולים להסתכל על הדברים בראייה רחבה היות שהם נחשפים רק לחלק קטן משידורי התחנה — לחלקיק של ריאיון ואפילו לריאיון מלא , מתוך התעלמות ממכלול שידורי התחנה . לפיכך הדיון הציבורי – תקשורתי המתפתח בעקבות זאת מתאפיין בפחד מפני כלי תקשורת שאת שפתו רוב אזרחי המדינה היהודים לא מבינים ובחוסר היכרות עם שידורי התחנה ועם שדות הפעולה התקשורתי והחברתי שבהם היא פועלת . יתרה מזו , המעורבים בדיון אינם מכירים את דרכי הפעולה של רשויות הפיקוח על התקשורת המסחרית ואינם מבינים את הקשר בינן לבין התחנה . ד . הרגולציה האפורה והשלכותיה כדי להימנע מהבעיות המוזכרות כאן וכדי להשיג שקט תעשייתי שכולל גם התחמקות מחיכוכים ציבוריים , פוליטיים ומשפטיים עם התחנה , הרגולטור מעדיף להגיע עמה להבנות ולהסכמות חשאיות . לכן החלטות כבדות משקל , למשל הסרת תכנית בהוראתו מלוח המשדרים , מתקבלות בחוסר שקיפות ובלי לדווח עליהן לציבור . התוצאה היא התעצבות נורמות של " רגולציה אפורה " , לא רשמית , המבוססת על היעדר דיון ציבורי , על ניסיון להימנע מעימותים בבתי משפט ומהעכרת האווירה הציבורית ועל איומים כלכליים מוסווים ( איומים בקנסות על התחנה אם הנושא יעלה לדיון באפיקים הרגולטוריים המקובלים , בשלילת רישיון או בהקצאת תדר לתחנה ערבית נוספת שתתחרה בא – שמס ) . אחד המהלכים שהרגולטור נוקט כדי ליצור את אותה רגולציה אפורה הוא הסתרת מידע מעיני הציבור . במחקר מצאנו כי הרשות השנייה מצמצמת בחשיפת מידע על תחנות הרדיו שבפיקוחה ועל מערכת יחסי הגומלין שלה אתן . חוסר השקיפות במידע מקשה על המעקב המחקרי והציבורי . הבעיה מחריפה כאשר מדובר בתחום רגיש כמו פיקוח על תחנת רדיו בערבית . לאווירה הציבורית העכורה

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר