|
|
עמוד:14
על שירת אלזה לסקר שילר מכוונות בדרכים שונות אל השייכות ההדדית הזו . סיפור המרד והמהפכה הסגנוניים — שהוא תמיד תימה ספרותית ארספואטית מומצאת או נרטיב היסטוריוגרפי המדלג על ההכרח לבצע חפירה ארכיאולוגית — נולד למעשה כתופעה רציפה באזורי הגבול של השפות שבהן נכתבו היצירות הספרותיות ( יידיש ועברית ) , במרחב המתחלף ממסורות יציבות לשברים תרבותיים , פוליטיים חברתיים . צריך לשחזר את הסיפור הזה במרחב העבר האובד כמחלחל אל המרחב החדש שלו , ולמקם אותו בתוך ׳סי פּ ר הסברי׳ ; כלומר להפוך אותו ממיתוס רבולוציוני , שהומצא על ידי יוצריו ומבקריו , לרכיב אבולוציוני באקולוגיה תרבותית שאותו מגלים ׳הארכיאולוגים האספנים׳ החדשים של הספרות . שכפול המיתוס של סיפור המהפכה הפואטית אל תוך ההיסטוריוגרפיה של הספרות הוא בריחה מהסבריות , התחמקות מהשאלות : כיצד נעשה הדבר ? באיזה אופן התהווה ? לשאלות הללו מוקדשים הפרקים השלישי והרביעי , מתוך תפיסה שהיא המשך למחשבה האקולוגית על הספרות , שאותה ניסיתי להפעיל בבתי גידול שונים של השירה העברית החדשה בספרי על שירת העלייה השלישית והרביעית . המסות הנתונות כאן לא יכלו להיכתב ללא המסורת המרתקת של מחקרים סמינליים ביצירת גרינברג שלהם אני חייב את ההתחלה של המחקר בשירתו — מאמריו וספרו של מורי ורעי שלום לינדנבאום , מחקריו ההשוואתיים החלוציים של דוד ויינפלד , הקטלוג הביו ביבליוגרפי של חנן חבר , שנעשה הוא עצמו לפריט אספני ביבליופילי , עבודותיו המופתיות של בנימין הרשב ( הר וֹ שובסקי ) בתרבות היידיש , בשירת היידיש ובשירת גרינברג ועבודותיו השכוחות , למרבה הצער , של גדעון קצנלסון . לאחרונה אני שואב תמיכה רבה מהמחשבה ההיסטוריוגרפית של חנה קרונפלד מאוניברסיטת ברקלי , שהערותיה על הזיקות בין ספרות יידיש לספרות העברית החדשה מתחילות רק עתה לקנות להן את מעמדן הנחוץ במחשבה על היסטוריוגרפיה אלטרנטיבית לספרות העברית החדשה . מול כל אלה ניצבת בנוכחותה הגדולה הקנוניזציה של שירת גרינברג בידי דן מירון — מפעל ספרותי שאותו הוא מלווה במחקר הולך ומתרחב בכתבי גרינברג — שני אגפים אלה של עבודותיו הם מעוררי השראה . המסה השישית בספר זה נהגתה תחילה בידי רחל אלבק גדרון ונכתבה אחר כך במשותף בידי שנינו . שירו המיסטי הארספואטי של גרינברג ׳כד הוינא טליא׳ במחזור השירים ׳מסכת המתכ וֹ נת והדמות׳ משך את תשומת לב הּ , ובעקבות הקריאה והמחקר בו ערכנו מפתח של הסימונים וההערות במהדורות ספר הזוהר שברשות אורי צבי גרינברג . המפתח נדפס בקובץ שערך חנן חבר ממתכת השכל חצוב ( מוסד ביאליק , תשס״ט ) . השותפות העמוקה בכתיבת המסה השישית , שהחלה לפני עשר שנים , גלשה מעבר למחקר זה , והיא שורה על חלקים גדולים של הספר כולו — נימת הקול ואופן הקריאה שאינם קשורי תוכן ספציפי , אלא דיבור הנלמד בתוך
|
|