|
|
עמוד:13
החיים המודרניים , כּ ז וֹ היא מתחילתה האקספרסיוניסטית ועד לפרקים המטפיזיים ההגותיים המאוחרים שלה . ההבעה האקספרסיוניסטית היא פרויקט עצום של חשיפת הסדקים שבין ה׳שוליים׳ של החיים הקמאיים ובין ה׳התחלות׳ המודרניות הסמוכות אליהם , סדקים שאותם היא רשמה ברפלקסיה — טקסטואלית וחזותית ( בצורות הגרפיות של הספרים ובטיפוגרפיה של השירים ) — בקולז׳ים , בקליידוסקופים ובמונטז׳ים שהם כולם צורות שבורות ומרוסקות של הווה שאותו ואת העבר שלו אי אפשר להמשיך ולהציג כמישור רציף והומוגני , ובכל זאת הוא הדבקה פואטית ואסתטית של חלקיו לעבר . המשימה הארכיאולוגית של הספר היא לשחזר את הידע הזה על כתבי גרינברג באופן צנוע לעומת הפרויקט השאפתני של מבקר האקספרסיוניזם הגרמני אלברט ז וֹ רגל למשל , שתיעד בספרו המונומנטלי בן שני הכרכים Dichtung und Dichter 1927 ) der Zeit ) את הכתבים האקספרסיוניסטיים של זמנו והציל אותם מהתרפטות מואצת טרם נעשו קנון מאוחזר . הוא תיעד אותם והציבם מחדש באזור התרבותי שממנו חפר אותם , מתוך ׳העפר הנטורליסטי׳ שעל מצעו שגשגו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים , וחיבר אותם אל הקרקע של הספרות הגרמנית המודרנית והפרה מודרנית של מפנה המאה . כדי לבצע את המשימה הזו צריך להשקיט את צליליו האלימים של סיפור המהפכה האקספרסיוניסטית , כפי שסיפרוהו יוצריו במניפסטים ובטקסטים ארספואטיים . האלימות הרועשת של סיפור המהפכה הספרותית החביאה את קווי ההמשך שלו , החרישה את קול יגונו על מסורות אבודות ואת געגועיו לרצף אוטופיסטי , את כמיהתו למשך . האלימות הזו צבעה את האקספרסיוניזם הגרמני והאקספרסיוניזם העברי בצבעיו של הפוטוריזם , הוא ׳הפטינה החדשה׳ , שאותה צריך להסיר כדי לחשוף את הארכיאולוגי וּ ת של האמנות האקספרסיוניסטית . במקום סיפור של מהפכה מדומה — שחזור של רצף סמוי . האלימות הצבעונית של סיפור המהפכה האקספרסיוניסטית , כפי שתועדה בימיה שלה , הסתירה — לעתים בערמה ולעתים מתוך פרגמטיות טקטית שהייתה כנראה הכרחית לזמנה — את הרצון של האקספרסיוניזם הגרמני להחיות את הנצרות הקמאית ואת הגעגוע של האקספרסיוניזם היידי והעברי לקדמוניות , בעשורים הראשונים של המאה העשרים . כיסופים אלה , כשהם משמיעים את קולם השירי , מביאים את המשוררים אלה אל אלה . כך מזהה שירת גרינברג את שירת אלזה לסקר שילר כתאומתה . לא כ׳אחוות בריקדות׳ של מחוללי מרד ספרותי , אלא כהקשבה שמפעילים יצורים חיים בתוך מרחב הקיום שלהם , הקשבה המתעוררת בהם בשעה שהם משמיעים את קולם שלהם . כך בהשמעת הקול ובהאזנה לקולות האחרים הם מתחברים זה לזה מתוך שייכות הדדית שאותה מזהה אוזנם , וכך הם מצטרפים זה לזה כזן אחד . שתי המסות
|
|