|
|
עמוד:9
תקציר מדיניות הריסת הבתים מופעלת כתגובה לפעולות טרור או לעברות ביטחוניות אחרות ושימשה את צה " ל בשטחים מאז 1967 ועד להחלטה לחדול ממנה ב . 2005 ההחלטה על הפסקתה התקבלה בהמשך להמלצות ועדה מקצועית בראשות האלוף אודי שני אשר מונתה בידי הרמטכ " ל דאז משה ( בוגי ) יעלון . ממסקנות הוועדה עלה כי יש ספק באשר לחוקיות המדיניות וליעילותה . ב , 2008 לאחר שלוש שנות הקפאה בלבד , הוחלט לחזור ולהשתמש באמצעי זה . הריסת בתים נחשבת לאמצעי קיצוני ביותר ; נטען נגדה שהיא פוגעת פגיעה לא מידתית בקניין הפרטי , שהיא מהווה ענישה קולקטיבית ושאין בנמצא שיקולי תועלת ראויים המצדיקים אותה . ואף על פי כן במרוצת השנים התבצרו מקבלי ההחלטות בצה " ל בעמדתם ששיקול ההרתעה מצדיק את הפגיעה בזכויותיהם של אנשים שלא היו מעורבים במישרין בפעולות טרור . בית המשפט העליון , כמעט בלא יוצא מן הכלל , נתן לעמדת המדינה גיבוי מלא . ההנחה שהריסת בתים מרתיעה יותר מאמצעים אחרים מבוססת , מחד גיסא , על עוצמתה של הסנקציה כלפי הטרוריסט ובני משפחתו ומאידך גיסא על מהירות ההפעלה שלה . במחקר זה אנו בוחנים — בשלושה מישורים — כיצד הגיע צה " ל למסקנה שמדיניות הריסת הבתים היא מדיניות יעילה ואיך קרה שהוא נקט אותה זמן כה רב בלא שהעמיד את ההנחה בדבר יעילותה במבחן אמפירי . כמו כן אנו בוחנים מה גרם לדרג מקבלי ההחלטות לחזור אליה בתוך שלוש שנים בלבד מאז הוחלט לחדול מהפעלתה . א . המישור התאורטי . ההצדקה של צה " ל לשימוש באמצעי של הריסת בתים היא הצדקה תועלתנית : מוצדק לפגוע במשפחתו של מחבל , אפילו אם היא אינה מעורבת בפעילויות טרור , כדי להרתיע אנשים אחרים מביצוע פעולות טרור בעתיד . העובדה שמדיניות הריסת הבתים הופעלה שנים רבות למרות ההתנגדות הרבה אליה מעידה כי שיקולי העלות תועלת הם שקיבלו את הבכורה זמן רב , כלומר הם שעשו את המדיניות הזאת למוצדקת בעיני הדוגלים בה . אנו טוענים כי מדיניות הריסת הבתים ספגה במרוצת השנים ביקורת רבה משום שהגישה התועלתנית העומדת בבסיסה שנויה במחלוקת .
|
|