|
|
עמוד:5
סדרת הלופרים " פרשנות ותרבות" האדם הוא יש מפרש , כני אדם , יחידים וחברות . מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם , ערכיהם , עולמם ומכלול פעילותם . מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות , אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל כעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל , הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי . האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה , - אדרבה , עשייתו מלווה בהסבר אי בהבנה של מעשיו . אמנות הפרשנות משוקעת כדרך כלל כפעילות הפרקטית עצמה , והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית . ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי ; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי . מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח , כניתוח וכתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מנולמת באופן מובלע פרשנות . העכורה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן . והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת כפרקטיקה למומנט עצמאי . סדרת הספרים " פרשנות ותרבות " עוסקת במומנטים פרשניים . הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו : פרשנות של טקסטים ספרותיים , פילוסופיים , דתיים ואחרים , פרשנות של תרבויות והברות . סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת . הספר שלפנינו מציע את התזה שלפיה תורת המונאדרת של לייבכיץ היא מודל לפרדיגמות מרכזיות במודרניזם של המאה העשרים , הוא מדגים את ממצאיו כתחומו של הרומן המודרניסטי . המיוסד על פואטיקה מונאדולוגית . תורת המתארות של לייבניץ רואה את המציאות כמורכבת מאץ סרף עצמים תודעתיים , כלשרבו של לייכניץ — מתארות , כל מונאדה היא ישות אוטרקית . ללא זיקה אל זולתה , עם זאת כל מונאדה היא מקרוקוסמוס של המציאות כולה , שכן היא משקפת אותה , ואולם שיקוף זה הןא פרספקטיבי בלבד . המטפיזיקה המונאדךלוגית מציעה תפיסת מציאות פרספקטיכיסטית , אינדיבידואליסטית ופלורליסטית . ההתאמה בין המונאדות מושגת על ידי " ההרמוניה הקבועה מראשי / שנקבעה כירי מונאדת האל . המונאדה היחידה שנקודת המבט שלה אינה יחסית אלא מוחלטת .
|
|