|
|
עמוד:145
פרעות הדמים שזעזעו את יהודי בגדאד בימי מרד ראשיד עלי ב 1941 ולאחר שהוקמה מדינת ישראל הצטרפו בהתלהבות לגל היוצאים מעיראק והעולים למדינת היהודים . בנס ציונה עברה המשפחה חבלי קליטה קשים . בשלב הראשון הושיבה אותם הסוכנות היהודית במעברת אוהלים גדולה בלב פרדס . במעברה לא היו מים זורמים וחשמל לכל "יחידת דיור " . הייתה בחייה מרכזית ומקלחת מרכזית . " אבל היינו מאושרים בחלקנו על שזכינו לשמוע את פעמוני הגאולה , " סיפר לימים אהרון שמש . " ראינו סמליות בעובדה שעלינו לישראל בחודש ניסן , סמוך לפני חג הפסח , חג יציאת מצרים . " וכך סיפר אהרון שמש על ליל הסדר הראשון של משפחתו במולדת העתיקה החדשה : נאמ למעברת נס ציונה ימים מספר בלבד לפני חג הפסח סל , 1195 ומיד נקלענו למגיד , . אין נכין את ליל הסדר ? מאץ נסע את המצרכים הדרושים לחג ? הזמן היה מועט והמלאכה מרובה והתקציב _המשפחתי היה מצומצם . עשינו מאמץ וקנינו מצות , חרוסת , יין , חסה , כרפס , ביצים ואורז ( ליהודי בבל מותר לאכול אורז בפס ח ) ושני עופות שקנינו בנקודות , על פי משטר הצנע ש נהג בשעתו בארץ . כל בני המשפחה נרתמו לעבודה : אבא ניהל הכול על פי המסורת וההלכה . אמא הכינה את המאכלים : מרק , אורז , עוף מבושל וסלט ירקות . את הארוחה היא בישלה על הפתילייה היחידה שהייתה לנו . אחותי ג י ול " ט דאגה לניקיון האוהל . אחיי , משה ופואד , ואנוכי יצאנו לחפש קרשים לבניית שולחן קטן . באחד הפרדסים מצאנו כמה ארגזים שבורים שיצאו מכלל שימוש . פירקנו אותם , קנינו מסמרים ובמקום פטיש השתמשנו באבן לנעיצת המסמרים בקרשים . בשלוש שעות עבודה הוצאנו מתחת ידינו שןלחן - אמנם מתנדנד מעט , אבל שולחן ! אמא כיסתה אותו במפה לבנה ורקומה מעשה ידיה של אחותי סעידה . לפנות ערב הדליקה אמא את נרות החג ואת פנס הנפט שהביא לנו הדוד נעים כשהיינו במחנה שער ני ת הדואר החרש ברחוב הבנים
|
עיריית נס ציונה
|