|
|
עמוד:136
השקה נעזרתי ברון ובמחלקתו במציאת פתרונות הנדסיים לשיפור המיכון . בשנת 9731 היינו יחד בסיור מקצועי בארצות הברית , ולמדתי להכירו גם כאדם וגם כחבר . " כך סיפר רון פלר על אותו יום גורלי : לא שלחו אותנו לקורס ללוחמה נגד טנקים ולא לימדו אותנו איך משתמשים ב " פיאט _" , שנלקח שלל מן המצרים . בתור חובב מכניקה , למדתי בכוחות עצמי להפעיל את הפיאט וביצעתי ירי לניסיון בכפר ערבי נטוש . אז אמרו לי : " מכיוון שאתה יודע להשתמש בפיאט , תהיה ממונה על הנשק נגד טנקים . " זה היה נשק חשוב בזמנו , משום שלמצרים שפלשו לנגב היה צבא סדיר , ולו תותחים , טנקים ומטוסים . בייחוד הפחידו אותנו הטנקים , כי לא היה לנו נשק נגד טנקים . הפיאט שנלקח שלל נתן בידנו משהו נגד הטנקים של האויב . הפעולה שעליה נסוב הסיפור שלי הייתה חלק ממבצע " מוות לפולשים " . אחת המטרות החשובות הייתה לכבוש את הכפר כרתייה שחצץ בין הכפר פלוג _' ה ( לימים , קרית גת ) ובין משטרת ראק אל סואידן עי ( מצודת יואב ) . שתי סיבות היו לכך : לנתק את הכביש בין פלוג ' ה ובין ראק אל סואידן עי כדי לחסום את הדרך למצרים , ולאפשר מעבר של כוחותינו לנגב . הזמן דחק , משום שהאו " ם עמד להכריז על הפוגה בקרבות . בלילה יצאנו לכבוש את הכפר , בסיוע גדוד משוריין בפיקודו של משה דיין . מיד לאחר שנכבש הכפר , נסוגו המשוריינים והשאירו אותנו , פלוגת חיילים רגלים ובה תשעים לוחמים , בפיקודו של יוסף גבע , מגדוד 53 של חטיבת " גבעתי " , בפיקודו של יצחק פונדק . היה ברור שהמצרים ינסו לשוב ולכבוש את הכפר לפני ההפוגה . ואכן , בערך בשעה שלוש אחר הצהריים יצאו המצרים מכיוון עיראק אל סואידן , בלוויית שמונה עשר טנקים ומספר רב של חיילים רגליים . המצרים פעלו על פי תורת הלחימה הבריטית : הטנקים נעים בראש , ובעקבותיהם חיל הרגלים . היה לנו מקלע " בזה " אחד , שקצר במצרים ועיכב את התקדמות הטנקים . אבל החפירות שלנו היו תעלות מוגנות בשקי חול שהשאירו המצרים ; ופגזי הטנקים המצרים התחילו להפיל את השקים פנימה ולא אפשרו לנו להרים את הראש בתוך העמדות . היה לנו תותח נגד טנקים יחיד , בקוטר עשרים מ " מ . הוא היה מוצב על גבעה והסמל פינקלשטיין שהפעיל אותו נהרג כי היה גלוי לעיני המצרים . שני טנקים מצריים קרבו לעמדות שלנו . פניתי אל המפקד יוסקה גבע ואמרתי לו שאני מתנדב לנסות ולפגוע בטנקי האויב בפיאט שבידי . קיבלתי אישור ויצאתי לדרך בזחילה בלוויית לוחם שנשא את הפצצות . השטח היה שטוף באש של המצרים . התגלגלתי במורד הגבעה . חיילים רגליים מצרים אבטחו את הטנקים . הם סיכנו אותי יותר משסיכנו אותי הטנקים , שהמקלעים שלהם יפתחו באש רק לאחר שאתגלה - לאחר שאירה את הפצצה הראשונה . הטווח של הפיאט הוא בין שלושים לארבעים מטר . טוענים אותו בדריכת קפיץ חזק . כשלוחצים על ההדק , הקפיץ משתחרר ומעיף את הפצצה אל המטרה . הרתע מורגש בכתף כהוגן . הפצצה הראשונה לא הזיקה לטנק המצרי שאליו כיוונתי . המצרים פתחו באש לכיוון שלי , אבל הספקתי לירות עוד פצצה , וזו הוציאה את הטנק מכלל פעולה . הטנק השני נמלט ואחריו החיילים הרגליים . נשתרר שקט בחזית שלנו ושמחה גדולה הציפה את החבר ' ה , שיכלו עכשו לנשום לרווחה .
|
עיריית נס ציונה
|