|
|
עמוד:131
נם ציונה במלחמת העצמאות אבנר כהנוב , שהיה מפקד בכיר ב " הגנה " בנס ציונה , ציין בזיכרונותיו כי המושבה , המוקפת יישובים ערביים , ובה שכונה ערבית ומסגד , חשה מאוימת ביותר . למסעדת טננבוים ההומה מאדם הוחדר מטען חומר נפץ שהוסתר בסל ירקות , ורק בשניות האחרונות ממש עלה בידי החבלן , עמוס לפין , בן המקום , לפרק אותו . וכך סיפר כהנוב על אותם ימים גורליים : ערנ >> הנפל סרפנד אל ח _' ראנ הקימו עמחת וחפירות וחסמו מפעם בפעם את הכביס לבארייעקב צעיר המקום התהלנו חמושים בנפר . יריות על המושבה ותגובות אנשי ה " ה _^ ה יי הם עתה דבר שכיח . מכוני מים ובתי אריזה של שני הצדדים עולים באש . במסגד מתקיימות התכנסויות של מאות המוסתים לג י יהאד , מלחמת קודש נגד היהודים . המושבה תוגברה בנשק , בכוח אדם ובעמדות , אך צעיריה גויסו לשורות הפלמ " ח ולפלוגות החי "ש שפעלו מחוץ ליישוב כ " ט בנובמבר . 1947 באומות המאוחדות מתקבלת ברוב קולות החלטה על נס ציונה ויעצו לתושביה לפנות את השטח משום שהוא נועד לכיבוש . הם הבטיחו לערביי המקום שיוכלו לחזור אליו לאחר שייכבש מידי היהודים ואף יחלקו ביניהם את שלל נס ציונה ובנותיה . עיינות , כפר אהרון וטירת שלום שימשו בסיס תצפית והטרדה לכיוון אל קוביבה ( לימים , כפר גבירול ) וזרנוקה ( לימים בתחום רחובות ) . ב 19 . 5 . 1948 כבשו אנשי " גבעתי " כפרים אלו . כך נסתיימו , למעשה , מהלכי הלחימה בסביבות נס ציונה , אבל בניה הוסיפו לשרת בצבא בכל החזיתות עד לסיום המלחמה . עשרה מהם נפלו במלחמת העצמאות ( שמותיהם מונצחים בפרק " לזכרם " החותם ספר זה ) . הכרזת העצמאות , תש " ח - 894 _ג
|
עיריית נס ציונה
|