|
|
עמוד:96
לבנו יעקב שמואל רופמן שהלך בדרכו ואף הגדיל לעשות ממנו . למעשה , נועד יעקב שמואל להיות רב , שכן אביו שלח אותו ללמוד בישיבה בירושלים . הוא נחשב לעילוי וסיים את השלב הראשון של לימודיו בישיבה בגיל שלוש עשרה . בסתר מצא פנאי ללמוד גרמנית ולטינית כדי שיוכל לעיין בספרי הרפואה של אביו . בהיותו בן תשע עשרה נשא שמואל לאישה את שרה גרינבוים פוזננסקי , בתו של אחד מראשוני היוצאים מבין חומות העיר העתיקה , לבנות את נחלת שבעה ומאה שערים . מכיוון ששמואל לא רצה לעשות את התורה קרדום לחפור בו , הוא עבר מירושלים לגדרה , ושם עבד בתור פועל חקלאי עד שעבר ב 8971 לנס ציונה , שבאותה העת עדיין הייתה בחיתוליה ותושביה היו זקוקים לשוחט , לחובש ולרוקח . שמואל רופמן התקבל בנס ציונה בתור שוחט , אבל עד מהרה הוטלו עליו שירותים ציבוריים ותפקידים רבים : מוהל , רופא , רוקח , מורה , מזכיר ועד המושבה ושליח ציבור בבית הכנסת - וכל זאת תמורת הכנסה צנועה . באותה העת היה המורה מילר מלמד לימודי חול ורופמן לימד לימודי קודש . ירמיהו בוקסר , לימים מוח ' תאר המושבה , נמנה עם תלמידיו . פרק זמן התגוררה משפחת רופמן בבית ילובסקי ואחר כך אצל חיים טפר , עד שבנו להם את ביתם ולצדו חמישה דונמים של פרדס . הבית הצנוע , שהבהיק תמיד בניקיונו , שימש בית מרקחת , מרפאה ומלון אורחים . בתור חובש , הצטיין שמואל באבחון ובהתאמת תרופות למחלה ולחולה . רבות מן התרופות היה מכין בעצמו . הוא הוסיף להשתלם ברפואה אגב לימוד ועבודה מעשית , והרבה ללמוד מן הד " ר ויסבורד והד " ר מזיא . בחצר ביתו צמח עץ תות עבות , שבצלו המתינו החולים לתורם . ברבים מהם טיפל בלא תשלום , כי עניים היו . כשהחלו עולי תימן לבוא לנס ציונה , טיפל בהם רופמן בחום ובאהבה . הוא טיפל גם בערבים באותה מסירות , והם העריצו אותו וכינו אותו " חכים " - רופא . באותם ימים הייתה מחלת העיניים גרענת נפוצה ביותר , וימים רבים היו חולי הגרענת מתייסרים בעיניים עצומות , והיו אף שלקו בעיוורון . רופמן נועץ בד " ר מזיא בדבר הזלפת טיפות לעיני החולים בגרענת , והודות לטיפולו חל שיפור רב במצב מחלת הגרענת בנס ציונה . עזר כנגדו בטיפול בחולים הייתה אישתו שרה , שהסתפקה תמיד במועט וטיפלה במשק הבית ובילדים , בישלה , תפרה ותיקנה , עבדה בפרדס ובכרם ועזרה לבעלה בטיפול בחולים - והכול במאור פנים . לקראת חג הפסח קיבלה כל משפחה פח מים לצרכיה , שכן המים ניתנו לתושבים במשורה . שרה רופמן הכשירה את הכלים לפסח , אחר כך חפפה את ראשיהם של הילדים לחג , לאחר מכן כיבסה את הכביסה ולבסוף השתמשה במים לשטיפת הרצפות . השכנים התפעלו מניקיון הבית ולא הבינו כיצד עשתה זאת עקרת הבית בפח מים יחיד . בקיץ תרע " ט ( , ( 1919 שכרה המושבה רופא מדופלם , הד " ר זלמן ליטבק ( לשם ) , ורופמן העתיק את פעילותו בתחום הרפואה לרחובות השכנה . כשרחובות התרחבה וצרכיה היו מרובים מכדי שיספק אותם אדם אחד , ניתנה לו הבחירה בין שחיטה ובין רוקחות והוא בחר להיות שוחט ומוהל , שהייתה מלאכת קודש בעיניו . לאות הוקרה על פועלו נקרא על שמו רחוב בעיר רחובות . שמואל ושרה רופמן בצעירותם
|
עיריית נס ציונה
|