|
|
עמוד:86
בראשית האביב , בחודש מרס 1915 ( תרע _" ה ) , הוסיף הטבע מכה משלו על הגזרות שגזרו בני אדם , כשמכת ארבה פקדה את הארץ , ובייחוד את דרומה . הגל הראשון זלל ירקות , תנובת שדות ונטיעות , ואחר כך הטיל ביצים ומהן בקע - כעבור שלושים יום - הדור השני , הילק , שאיים להפוך את הארץ למדבר . מכת הארבה הסבה נזקים כבדים לחקלאות והמלחמה בו עלתה במשאבי אנוש רבים ובממון רב . במשך שלושה חודשים עמלו כל בני המושבה בפרך , מלפני עלות השחר ועד לאחר שקיעת החמה , במלחמה בארבה . הלוחמים היו איכרים ופועלים , גברים ונשים ותלמידי בתי הספר , שעליהם נוספו תשעים תלמידים מבית הספר לאמנות " בצלאל " בירושלים , שהתנדבו להטות שכם לעזרת נס ציונה . תחילה חרשו את השטחים שבין הנטיעות ואת שדות הבור , אחר כך הפכו את רגבי האדמה כדי שביצי הארבה יתייבשו בשמש הלוהטת , וכשבקע הילק , חפרו סביבו תעלות , הניסו אותו בנפנוף מטפחות שחורות אל תוך התעלות וקברו אותו בעפר . על מלחמת החרמה בארבה הכבידה העובדה שהפלאחים הערבים לא נקפו אצבע נגד הארבה , הילק והחסיל . הם האמינו ש " הכול מאללה " ואין בכוח אדם לבטל את רוע הגזרה . נחלות האיכרים היהודים נפגעו מארבה שבא ממרחק רב , ממקומות שבהם לא הושמדו ביצי הארבה והחסיל התפתח באין מפריע . פרדסי היהודים אמנם כותרו גדרי פחים , שחסמו את דרכו של הילק , אבל החסיל התעופף מעליה . המושבה הקטנה , שבראשית האביב נראתה כגן עדן , הייתה לשמה בתוך שלושה חודשים . אבל האיכרים לא אמרו נואש וכעבור חודשים מספר שבה המושבה לפרוח והצבע הירוק שלט בה . רוב איכרי נס ציונה נענו לקריאת השלטונות והתעתמנו , אבל במקום ליהנות מתגמול על נאמנותם האזרחית , הם נענשו בצווי גיוס לצבא . גורלם של המגויסים היה מר , לא רק בחזית כי אם גם בעורף : הם סבלו מרעב וממחלות קשות , והמגויסים היהודים סבלו גם מיחס משפיל מצד הקצונה התורכית , שהוסיפה לראות בהם נטע זר וחשוד גם לאחר שנעשו נתינים עות ' מאנים . אין תימה אפוא שכל מי שעלה בידו , השתחרר כחוק משירות בצבא - או ערק ונעשה " פיראר " ( עריק ) . השחרור החוקי עלה חמישים לירות זהב תורכיות - סכום עתק שרק ידם של מעטים השיגה אותו . הייתה גם אפשרות לרכוש תמורת בקשיש " ואסיקה " - תעודה המאשרת שבעליה חיוני למאמץ המלחמה או ממלא כהונה דתית חשובה , כגון רב , שוחט , חזן או מטפל בקבורת מתים . יהודי שקיבל ואסיקה בתור מכהן בקודש , על פי אישור מוועד המושבה , נדרש לשלם לוועד סכום כסף חודשי שהופקד בקרן פדיון מחובת השירות בצבא . אחת העבודות החיוניות למאמץ המלחמה התורכי , שזיכו את העוסקים בהן בפטור מן הגיוס לצבא , הייתה אספקת עצים לצבא לצורך הסקת הקטרים מובילי הרכבות , שכן הפחם היה יקר המציאות . תושבי נס ציונה זכו לפטור מגיוס הודות לתעודות שהציגו אותם כספקי עצים לצבא העות _י מאני . את הוואסיקות המועטות הללו הם קיבלו בסיועו של שכנם , עבדול רחמן תאג י י אל פארוקי , שהיה ספק עצים למסילת הברזל בקו רמלה ירושלים . הוא גדע את העצים בחורשות של רמלה ולוד ברשיון הממשלה , ולשם כך קיבל כמה ואסיקות בשביל העוסקים במלאכה בפועל . כך שחרר מגיוס את בניו ואת בני משפחתו האחרים ואת מקצת הוואסיקות נתן לשכניו היהודים בלי תמורה . כל מי שלא הצליחו להשיג ואסיקות ניסו את מזלם בעבודה במחנות העבודה של הצבא - ' יעמלייה " - אבל תנאי העבודה במקום היו גרועים אף מתנאי השירות בצבא , ורוב עובדי העמלייה הצטרפו לשורות הפירארים .
|
עיריית נס ציונה
|