ההשקיה

עמוד:71

השיווק את פרי ההדר היה צריך למכור , וברוך החליט לשווק את פריו בירושלים ולא בסביבה הקרובה המשופעת בפרדסים . הוא שכר עגלות רתומות לשוורים ועלה איתן לירושלים , מהלך יומיים . שוק אחר היה בדמשק . ברוך שכר שלושה קרונות בתחנת הרכבת בבאר יעקב , התחנה הקרובה ביותר לנס ציונה , מילא אותם בפרי ונסע לדמשק , ושם מכר את הפרי לסוחרים מקומיים . בעת ההיא הובילו את הפרי בתיבות על דבשות גמלים , שעשו את הדרך מנחל רובין לנמל ההשקיה באר לא הייתה בפרדס של ברוך הימן ומעט הבארות שהיו בסביבה בקושי הספיקו לבעליהן . ראובן לרר סיפר שהיו שואבים כרבע שעה ולאחר מכן היו מחכים כשעתיים עד שיתרכזו המים ואז שואבים עוד רבע שעה וכן הלאה . ברוך קיבל אפוא מים מפרדס אברביה , מנהל פרדסים של יק " א . את המים היה ברוך מוביל בפחים על חמורים . לימים חפר ברוך הימן באר לעצמו , ובמרוצת השנים הוסיף וחפר עוד שתי בארות כדי לספק מים לארבע מאות הדונמים של פרדסיו . בבארות של הימן היו חידושים לבקרים . בין החידושים החשובים הייתה משאבה שהופעלה במנוע חשמלי . כדי להזרים את המים מן הבאר לעצים נבנתה ברכה גדולה במקום הגבוה ביותר בשטח , ולשם הובאו המים בצינור ברזל ומשם הוזרמו בתעלות עשויות אבני כורכר . בחורף שימשה הברכה הזו לריכוך החישוקים של תיבות האריזה . את הזרעים . הארגז היה מכוסה בזכוכית כדי שקרני השמש יחממו את השתילים . בימים החמים היו מסירים את הזכוכית כדי שהשתילים לא יישרפו . בלילה היו סוגרים את החלון ומכסים אותו בשקים כדי לשמר את החום . לאחר שהשתילים נבטו וגדלו קמעה , העבירו אותם למשתלה פתוחה . כשגדלו השתילים היו מוציאים אותם עם גושי אדמה ( סוברות ) ונוטעים בשטח הנטיעה . כעבור פרק זמן היו מרכיבים אותם . שלושה זנים היו באותה העת : שמוטי , אשכוליות ולימון . ישראל הימן התמחה בהרכבה . את הרכב קשרו בסרטי רפיה , שכן עדיין לא היו סרטי פלסטיק . ליד כל עץ תקעו עמוד ( סנאדה ) ועליו חוטי ברזל בצורת צלב , כשבסוף כל חוט הייתה טבעת שאליה קשרו את הענפים הגדלים כדי להרחיב את נוף העץ . הובלת הפר לנמל

עיריית נס ציונה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר