|
|
עמוד:32
רובינזונים בנחלת ראובן במשך שנים לא מעטות היו תנאי החיים בנחלת ראובן פרימיטיביים . משפחות לרר , אייזנברג והוכברג גרו בשני בתי האבן היחידים ביישוב הקטן , והאחרים נאלצו להסתפק בצריפי עץ שנרכשו ביפו . המתיישבים הוותיקים היו בעלי נחלות והיו צריכים להתפרנס משיווק תוצרתן , והחדשים שמקרוב באו התפרנסו מעבודה שכירה , בעיקר בכרמי ראשון לציון . בוקר בוקר היו קמים הפועלים השכירים , נושאים את נעליהם על הכתף כדי שלא יישחקו , והולכים ברגל למקום עבודתם בראשון לציון . עם רדת החשכה היו שבים ומכתיפים את הנעליים וחוזרים בהליכה למושבה . את המזון הדל היו המתיישבים קונים אחת לחודשיים שלושה ביפו הרחוקה , שאליה הלכו ברגל או עשו את הדרך ברכיבה על חמור . הם היו מעמיסים על הבהמה את שקי הקמח , את פחי השמן והנפט ומצרכים אחרים - ככל שהשיגה ידם - וחוזרים לפנות ערב לביתם . הנפט הובא באותם זמנים מרוסיה הרחוקה ; את השמן ייצרו הערבים תושבי הארץ ; והסבון מקורו היה בנבלוס ( שכם ) . מי שידו השיגה , קנה גם דגים מלוחים אחדים וזיתים , שנחשבו למותרות . דיירי הצריפים , שהיו רוב המתיישבים , נהגו לשמור על ניקיון הצריף ורצפת החומר שלו בטיוח שיטתי בחומר ובסיודו בסיד לבן . הריהוט , שהורכב מאריזות של פחי הנפט , שופשף ונוקה לעתים קרובות ונעטף בבד נקי . הבישול נעשה בתוך הבית בפחמי עץ שכונסו בכיריים של ברזל , ומעליהם שפתו סירי ברזל או סירי חרס , שבדרך כלל הכילו מרק עדשים . את הלחם אפתה כל משפחה לעצמה , בתנורי חומר שניצבו בחצר הבית . מים היו מביאים תחילה מן הבאר שבפרדסו של ראובן לרר , אבל כשהקימו את בית האבן השני נחפרה גם באר משותפת , והיא שימשה את כל המתנחלים . הבאר נחפרה בעומק של כשישה מטרים ומימיה היו מועטים . לאחר שהיו שואבים עשרים שלושים דליים , הייתה הבאר מתרוקנת ושעות רבות היו חולפות עד שהייתה שבה ומתמלאת מחדש . הלבוש היה פשוט ביותר , ורוב הבגדים נתפרו בבית מבד שנרכש בחנות שבראשון לציון או מבגדים ישנים . את הנעליים היו רוכשים או מתקנים - כשהיה כסף - אצל הסנדלר . לפני בוא החגים היו המשפחות שידן משגת קונות ביפו בגדים ונעליים בשביל הילדים . בפרדסו והיה משקה בפח את שתיליו הרכים . אחרי ששתל פרדס על שטח של שנים עשר דונם , שכלל שמואל את שיטת ההשקיה : ליד הבאר הציב חבית ומילא אותה מים בפח שהורד בחבל לבאר , ומן החבית העביר צינור דק אל העצים . כך לא היה עליו לשאת את פח המים על גבו מעץ לעץ . אחר כך בנה שמואל סלוביס אנטיליה , ושאיבת המים מן הבאר נעשתה בעזרת פרד רתום למוט האנטיליה . לימים היה שמואל מפעילי אגודת " פרדס '/ לוי פלדנזן ( וזגןלאיג ליד מנוע הבוכנה הראשון כבאר המושבה
|
עיריית נס ציונה
|