|
|
עמוד:31
הוועד הראשון בשנת תרנ " ב ( 892 ו ) היו בנחלת ראובן שלושה עשר בתי אב , לאחר שאייזנברג עבר לרחובות וילובסקי נרצח . המתיישבים התגוררו בשני בתי אבן ובעשרה צריפי עץ ובתי חומר . היישוב היה קטן , אבל כבר החל להתמסד , ובכל שנה נבחר בו ועד שינהל אותו . לראש הוועד נבחר שמואל הוכברג . כמו כן היה ביישוב בית ספר שמורים מתנדבים לימדו בו את הילדים ; והחובש של רחובות החל לבקר ביישוב דרך קבע ולטפל בחולים , בהדרכתו של הד " ר א ' מזיא , ותרופות סופקו בדרך כלל בלי תשלום מבית המרקחת האזורי בראשון לציון . נחלת ראובן הלכה אפוא ולבשה צביון של מושבה . בפברואר 1895 החל רישום מסודר של פרוטוקולים מישיבות ועד המושבה והאספה הכללית . נקבע שהוועד יתכנס פעם אחת בחודש ויעביר העתק מהחלטותיו לוועד הפועל של "חובבי ציון " ביפו , שתמכו תמיכה כספית בצורכי הציבור של המושבה ומימנו את שכרו של מורה לפרק זמן , שכן המתיישבים דאגו לחינוכם של ילדיהם . לימים ביקש ועד המושבה מימון גם לשמירה . הוועד טיפל בכלל ענייני המושבה והיו חברי ועד שהתנדבו למלא תפקידים שונים . צבי הוכברג היה מעין רוקח והסתייע בד " ר מזיא , רופא המושבה ראשון לציון . מצבם של המתיישבים במקום הלך והשתפר , אך לבו של ראובן לרר היה כבד : מסיבות השמורות עם ועד המקום , התעלם הוועד מן השם " נחלת ראובן " וחתם בשם "ואדי חניך . בשנת תרנ " ט ( 1899 ) בא למושבה שמואל סלוביס , אחיו של דוד לנדאו , שכבר היה חבר ועד המושבה . שמואל העדיף את פרי ההדר מפרי הגפן , אך בחר בדרך מקורית לקדם את ענף הפרדסנות בארץ ישראל : הוא הקים משתלה . להבדיל מן החקלאים הערבים , שגידלו שתילים מייחורים , זרע שמואל גרעינים וכך הקים משתלת לימונים . הוא חפר במו ידיו באר מושבה עצמאית בשלהי שנות השמונים של המאה התשע עשרה נעשתה נחלת ראובן מרכז לעסקנים ולמשכילים שבאו ממקומות שונים לדון בענייני היישוב . ועוד ייחוד היסטורי נודע לה : מלבד גדרה , היא הייתה המושבה היחידה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה שלא התקיימה בחסות הברון , ויותר מעשר שנים לא קיבלה כל תמיכה של ממש ואת צורכי הציבור שלה סיפקה המושבה השכנה ראשון לציון . כשהוקמה רחובות ב , 8901 העמידה המושבה את מוסדותיה לרשותה של נחלת ראובן . כשלושים מתיישבי נחלת ראובן היו עצמאיים לגמרי , ברוח הברון רוטשילד שדיבר על עובדי אדמה יהודים המסתפקים במועט , בונים ונבנים בכוחות עצמם . הפרוטוקול הראשון , פברואר 8951
|
עיריית נס ציונה
|