הבית המשותף

עמוד:28

" גם השם של בעלי , עוזי חיט , אינו השם המקורי , " ציינה רותי חיט . " הסבא של עוזי היה בן ציון מאירוביץ . " סבה של רותי , יוסף פלדמן , נמנה עם החטופים , אבל עלה בידו להימלט מידי חוטפיו ובלילה חשוך יצא בדרך לא דרך לשוב לביתו . שבועות מספר עשה יוסף את דרכו בקור ובשלג , בצמא וברעב , ובדרך גמלה בלבו ההחלטה : הוא יעלה לארץ ישראל . לא הועילו תחנוני האם בלומה , לא עזרו טיעוניו של אבא בדבר ביאת המשיח . יוסף עלה לארץ ישראל . יוסף פלדמן עלה בחוף נמל יפו ומיד יצא לוואדי אל חנין כי שמע שאין שם מניין , ואכן הוא היה השמיני ל " מניין " . בנחלת ראובן פגש יוסף את אייזנברג וביקש עבודה , והלה אכן נענה לבקשתו וסיפק לו גם עבודה וגם קורת גג . מאחר שרוב הזמן עבד אייזנברג בתור סתת מחוץ למושבה וגם היה עסוק בפעילות ציבורית , הוא היה זקוק למישהו שיעזור לו לטפל בכרמו , וכן היה מעוניין שגבר יישאר עם בני ביתו בערבים הרבים שבהם נעדר מן הבית , והוא הפקיד אפוא את פלדמן על נחלתו . וכך נעשה בחור הישיבה הצנום בתוך זמן קצר לגבר חסון , חקלאי מומחה לגידול גפן ומנהל משק חרוץ ומוכשר . ואייזנברג גמל לו על נאמנותו ועל חריצותו וסייע לו לרכוש נחלה משלו , בתשלומים נוחים . בוואדי אל חנין הלך שמו של יוסף לפניו כגבר נועז העשוי ללא חת וכמי שמטיל את חתתו על הגנבים ועל השודדים הערבים . הודות ליוסף פלדמן סרה אימת השוד מעל היישוב הזעיר . ב " אנציקלופדיה לחלוצי היישוב " כתב דוד תדהר כך : " הודות לשליטתו בשפה הערבית ומנהגי הארץ ידע יוסף פלדמן לייצג את המושבה לפני השלטון התורכי שביפו וברמלה . הוא מונה למוח ' תאר המושבה . ביתו היה בית ועד לענייני הציבור " סיפור אהבתם של שרה ויוסף פלדמן קשור לפייגה לרר , אישתו של מייסד המושבה , שנוסף על כל מעלותיה הייתה גם שדכנית מעולה . הסיפור מתחיל בשכונת היהודים ברמלה , שהערבים כינו אותה " מוסקובייה " , שכונתם של יוצאי רוסיה , אף כי לא כל התושבים היהודים היו ממוצא רוסי . פייגה הייתה מבקרת ברמלה כדי למכור דבש . בבית טפר נמשך מבטה אל אחת הבנות - שרה השחרחורת ויפת העיניים - ובלבה גמלה ההחלטה לשדך אותה לשאר בשרה הרווק יוסף פלדמן מוואדי אל חנין . בוקר אחד רתמה פייגה את החמור לעגלה , העמיסה את פחי הדבש , הושיבה לידה את החתן המיועד ויצאה לדרך . השניים לא ידעו שמתחת לשקים שבהם כוסו פחי הדבש , הסתתר לו נוסע סמוי , ילד בן שש ששמו ירמיהו בוקסר . ברמלה ירד ירמיהו מן העגלה ועיניו כמעט יצאו מחוריהן למראה הבתים הענקיים בני שתי הקומות . פייגה הפגישה את שרה ויוסף , והאהבה פרחה ביניהם ממבט ראשון . הזוג הקים את ביתו בנחלת ראובן ועד היום הוא עומד ברחוב רוטשילד . בימים עבד יוסף אצל אהרון אייזנברג ובלילות עיבד את כרמו שלו לאור הירח , ושרה הייתה עזר כנגדו , צופייה הליכות ביתה בשקט ובנועם . סדר מופתי וניקיון שררו בבית ובחצר , ותחת עץ התות לא נמצא אף עלה , שכן כל יום טוטאו העלים שנשרו במטאטא זרדים ובענפי סירה קוצנית . כשקרבו ימיה ללדת את בתה הבכורה , אמה של רותי חיט , הורכבה שרה על חמור ונסעה אל הוריה במוסקובייה שברמלה , ושם נקראה מיילדת ערבייה לעזור לה . לבת הבכורה החליטו לקרוא לאה , על שמה של לאה פצ _' ורניק , ששמה נקשר ברוסיה בספק אגדה ספק סיפור גבורה אמתי ; ומעשה שהיה כך היה : כשנחטף בן המשפחה ראובן זנוויל פציורניק , לימים לרר , ונודע

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא