|
|
עמוד:23
של האינתיפאדה הראשונה בארץ ישראל - ואכן ילובסקי היה קרבן הרצח הראשון ביישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל ( שנתיים קודם לכן נהרגה בפתח תקוה אמו של השומר סנדר חדאד כשיצאה בסכסוך שכנים , להרחיק רועים ערבים שפשטו על השדה שלה ) . מותו של אברהם ילובסקי גרע חוליה משרשרת " המניין " הראשון , אבל חוליה אחרת כבר נוספה לה . ב 1887 הצטרף ל " מנייף הראשון אהרן אייזנברג , יליד פינסק . בנעוריו הצטיין אהרון בלימודיו ובהגיעו לגיל בר מצווה כינו אותו " העילוי מפינסק " . כשמלאו לו שבע עשרה שנה התחיל הבחור להרביץ תורה לבני ישראל , ובהיותו בן שמונה עשרה נשא לו לאישה את בילה בלהה . לאחר החופה לחש אהרון באוזני רעייתו הצעירה : ו " בעוד שנה נעלה לארץ ישראל . " הורי אישתו התנגדו בתקיפות לנסיעתה של בתם לארץ שאליה עולים זקנים שבאה שעתם לנוח את מנוחתם האחרונה בהר הזיתים , אבל מנוי וגמור היה עם אהרון להגשים את תכניתו . ובינתיים נולדה לזוג הבת הראשונה , לאה רחל , ואילו אהרון חלה במחלה קשה . כשהחלים , נולדה לו עוד בת , יהודית . בכסלו תרמ " ז ( 887 ו ) , הגיעו אייזנברג ואישתו ושתי בנותיהם לחופה של יפו . אהרון שכר למען משפחתו חדר קט באחד הבתים בעיר העתיקה , והוא עצמו יצא לראשון לציון לבקש לו עבודה בכרמיה . באותם ימים התגוררו ביפו תשע משפחות אשכנזיות , אבל הן מיאנו לצרף את אייזנברג ל " מנייף , כי לבוש היה " אירופית " ונחשב מתבולל , רחמנא לצלן . הספרדים , לעומת זאת , קיבלו את ה " גרים " בחיבה , ונשותיהם דאגו לאישה הבודדה ולשתי ילדותיה ; אבל מאחר שהספרדים דיברו רק ערבית , היו ה " גרים " כאילמים בתוכם . כל השבוע עבד אייזנברג בכרמי ראשון לציון ובערב שבת היה בא הביתה ומביא עמו את שכר עבודתו . יום שישי אחד חיכתה לו בילה עד בוש , אבל הוא לא בא , וחשש כבד החל מתעורר בלבה פן נרצח אהרון בדרך . ביום ראשון הביאו את אהרון על חמור והוא סובל מחום גבוה : קדחת . ובינתיים בחרה בו " אגודת הפועלים " בראשון לציון להיות להם למזכיר , שלא בשכר . משהבין כי משכר עבודתו בכרמים , שני בישליקים ליום , לא יוכל לכלכל את ביתו , ומעט הכסף שהביא עמו מן הבית הלך ואזל , החליט אייזנברג ללמוד מקצוע . בראשון לציון החלו פקידי הברון במבצע בנייה , ואייזנברג למד להיות סתת אבנים , ועד מהרה היה לסתת מבוקש . או אז העביר את בני ביתו מיפו לראשון לציון והושיבם במרתף ששכר למגורים . עבודת הסיתות נתנה לאייזנברג את האפשרות לחסוך כסף ; מבית הוריו שלחו לו סכום כסף קטן , וגם חבריו , " חובבי ציון " שבעירו , נתנו לו הלוואה קטנה כדי שירכוש לעצמו חלקת אדמה וייטע לו כרם . אחרי שקרא את כרתו של לרר , המבקש חברים ל " מנייף , קנה ממנו אייזנברג שישים דונם והביא את משפחתו לנחלת ראובן . במרתף שליד הברכה שבחצר לרר מצא אייזנברג קורת גג . המרתף היה טחוב , בחורף דלפו מקירותיו מים ובקיץ חלחלה אליו רטיבות מן הברכה , וזבובונים ועכברים שרצו שם . הילדות לקו בעיניהן ; האם קדחה לפרקים ; הפרנסה הייתה מצויה בדוחק , וכל פרוטה שהשתכר ממלאכת הסיתות , השקיע אהרון בכרמו . כל ימות השבוע היה המרתף קודר , אבל בלילות שבת היה מתמלא נשמה יתרה : השולחן כוסה מפה לבנה ; שני נרות חלב דלקו בפמוטות שהובאו מן הגולה ; שתי הילדות היו רחוצות ולבושות שמלות שבת שתפרה אמן מבד ערבי ; ואהרון קידש על היין בקול ערב לאוזן , והוא חנוק מאושר . לקראת שבת הייתה בילה אופה חלה , להבדיל מימי חול , שבהם היו אוכלים פיתות .
|
עיריית נס ציונה
|