|
|
עמוד:22
שהיה מוסמך לרבנות , בחר אברהם להיות פועל חקלאי ואחר כך - עוזר נפח בראשון לציון וביפו . כעבור ארבע שנים נענה ל " קול קורא " שהפיץ ראובן לרר ביפו , ורכש ממנו מאה דונם . את ביתו ואת הנפחייה שלו בנה מחוץ למתחם המוגן של החאן הצר והצפוף , מעבר לגדר הצבר , מצפון לאחוזת לרר , לצד הדרך הראשית הפונה אל חולות נבי רובין . מערביי הסביבה למד ללבן לבני חומר ואת ביתו בנה במו ידיו מלבנים שהיה לש בידיו וכובש ברגליו ואחר כך מייבש בשמש . בניו , הנערים בנימין ומשה מאיר , סייעו בידו במלאכת הבנייה . אברהם ילובסקי היה חלוץ הבנייה בחומר ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל . בשלהי המאה התשע עשרה נהגו לבנות בתי עץ . ועד חלוצי גלץ מרומניה , לדוגמה , צייד את המתיישבים בזכרון יעקב בעצים לבנייה . עולי ראשון לציון הביאו עמם צריפי עץ מפורקים , נוחים להרכבה , שנקראו בפיהם " אוהלי עץ " . אחר כך בנו במושבות ב " שיטה הבגדאדית " או " השיטה העיראקית " : שלד עשוי קורות עץ שצופו בלוחות דקים ושהחלל שביניהם מולא באבנים קטנות ובגזרי עץ . לעתים השתמשו בחומר מקומי : טין שנלוש במים וחוזק בגרגרי אבן , בחול ובסיד . שיטת בנייה זו הייתה קלה וזולה , אבל המבנים נטו לקרוס בגשם עז . לעומתה הייתה טכניקת ליבון הלבנים מחומר מקומי , שבה השתמשו הערבים , יעילה יותר . וכך תיארו בזמנם את הדרך שבה יישם אותה ילובסקי : ערמה סל אדמת חימר הכין לו , ערבב אותה בגללי בקר ותבן גס , תומה עסה באמצעה , וספן בה מים , ואת סרווליו הפסל , ומכנסיו פסט _, וברגליים יחפות לס בערמה ולס בה עד ס הייתה לחימר מוצק ורן נאחד , וטוב ליציקה בתוך תבניות סל עץ . ובתוך התבניות נשאר " בצק " החימר עד סהתגבס , ואז הפך את התבניות על פניהן , ולבנים נראו מונחות על פני הקרקע , ואחרי ייבוסן בסמס אספן סורות - סורות והיו לו להקמת כותלי ביתו . וקורות קנה מן הערבים , עסה גג מעל הכתלים , ועל הקורות הניח שננה ענה סל סבכי ביצות , סתם אותם בעסבים ומרח בחימר רך ויהי לגג מוצק . לימים הועתקה שיטה זו במושבות האחרות , בהן יסוד המעלה , משמר הירדן , פתח תקוה ובני יהודה , שכמו ואדי אל חנין , היו עניות ולא היו כל גופים חיצוניים שסייעו להן . כשהשתפר מצבן הכלכלי , נטשו המושבות הללו את בתי החומר ועברו לבתי אבן . עד שכרמו ייתן את פריו , עבד ילובסקי בנפחייה שלו , ובה התקין מחרשות , מעדרים וכלי עבודה חקלאיים אחרים ; פרזל סוסים וגם ידע לטפל ברגליהם כשנתגלו אצלם בעיות . פלאחים ובדווים נהגו לסור לנפחייה שלו וליהנות משירותיו ומשיחה עמו . דבריו היו מתובלים במובאות מכתבי הקודש ושזורים במעשיות עממיות ממולחות . בי ' בטבת תרמ " ט ( 1888 ) נפתחו ארובות השמים וגשם עז ניתך וסיכן את בית החומר של ילובסקי . הוא העביר את בני משפחתו לבית האבן בחאן של משפחת לרר והוא עצמו הוסיף לשהות בביתו הצמוד לנפחייה שלו . למחרת בבוקר נמצאה גופתו , דקורה ושחוטה , מוטלת בשלולית דם כשבידו פטיש כבד וסביבו סימני מאבק אלים . רוצחיו לא נתפסו מעולם , אבל בלב היהודים תושבי נחלת ראובן לא היה ספק שמדובר היה בערבים . סיבת הרצח לא נודעה ועקבות הרוצח או הרוצחים לא נתגלו . לימים אמר ראש ממשלת ישראל , יצחק רבין , שאברהם ילובסקי היה הקרבן היהודי הראשון מתם סל פול ובתךמסה פציורניק
|
עיריית נס ציונה
|