|
|
עמוד:19
המניין הראשון משפחת לרר סבלה מקדחת , מעוני ומרעב בניסיונותיה לגדל גידולים חקלאיים שונים עד שהפרדסים יניבו פרי . הבן הקטן , שמעון , מת מקדחת , ומאחר שראובן ומשה נעדרו מן הבית משום שיצאו ליפו לרגל עבודתם ולפייגה לא היו שכנים יהודים שאפשר להפקיד בידיהם את הילדים האחרים ואת הבית והמשק , היא הניחה אפוא הכול מאחור , עטפה את בנה המת בסדין ונשאה אותו בזרועותיה בחול הטובעני אל בית העלמין בראשון לציון , משום שבוואדי אל חנין עדיין לא היה בית קברות יהודי . המוות לא היה האורח היחיד שהתדפק על דלת של המשפחה . הרעב רבץ אף הוא לפתחם . ביום מר אחד , יום חמישי בשבוע , אזל הקמח בבית ולפייגה לא היה ממה להכין את סעודת השבת . כל הלילה נדדה השינה מעיניה . למחרת עם שחר פתחה פייגה את הדלת והנה לפניה שק מלא גרעיני חיטה , מוכנים לטחינה . מקורו של השק לא נודע לעולם . דוד בוימגארטען , סופרם הירושלמי של העיתונים " המליץ " ו " המגיד " , תיאר את נחלת ראובן בשנת 1886 במילים אלה : ואדי חנין רחוק שלוש רביעי שעה מראשון לציון ? 17 ש 7 שעות ומחצה מיפו ... עם בארות מים חיים , העולות על ירי ( לגלים בנוח סוסים , ונשפכים לתוך ברכות ומהן שוטפים עוברים ררך צינורות . לבעל הגנות [ הפרדסים ] כברת ארץ אלף וחמס מאות דולאם [ חנם ] . כל אלה קניין אחד מאחינו מאודעססא ושמו ראובן לעהרער . הוא גם גיסו ובני ביתם דרים במקום הזה בלי מגור ופחד . מספר דרי המושבה הקט נה הזאת שתים עשרה נפשות , י היה ד י אתו רעלה ויצליח בכל אשר י פנה . ובכספו שלו בלבד , וכשפקד אותו משבר כלכלי חמור , הוא אמנם הסתייע בברון רוטשילד , אבל זו הייתה הלוואה ולא תמיכה פילנטרופית . ראובן לא היה אפוא חלק מקבוצה , מאגודה , מתנועה או מארגון כלשהו , ושום גוף כלשהו - " חובבי ציון " , לדוגמה , או ביל " ו או יוצאי ביאליסטוק או קהילה אחרת במזרח אירופה , לא עמד מאחוריו ולא ליווה אותו בדרכו ולא תמך בו בעת הצורך . ( " חובבי ציון " ממזריץ שבפולין הם שרכשו את אדמותסוד המעלה י . ועד חלוציסוד המעלה י מיזמתו של זלמן דוד לבונטין סייע ביולי 1882 להקמת ראשון לציון . שליחי אגודת " חובבי ציון " מרומניה , משה דוד שו " ב ודוד בוקשסטר , רכשו ביולי 8821 מידי אגודת " גיא אוני " אדמות שעליהן הוקמה ראש פינה . חברי " הוועד המרכזי של חובבי ציון '' בגלץ שברומניה רכשו באוקטובר 1882 את אדמות זמרין , הלוא היא זכרון יעקב . יוצאי ביאליסטוק הם ששיקמו את פתח תקוה ב . 1882 ) וכך פעל לרר מתוך יזמה פרטית צרופה ומפעלו נעשה בידי יחיד וביחידות , שכן הוא לא הצטרף ליישוב קיים אלא התחיל כמעט מבראשית . מפעלו היה היחיד בעת ההיא שהוקם בדרך זו ושרד . יזם אחר שפעל באותה העת , דב פלמן מכפר סומיל הסמוך ליפו , היה חלוץ הפרדסנות העברית בארץ ישראל , אלא שעד שהפרדס המשפחתי ( הוא עצמו נפטר זמן קצר לאחר עלייתו ) החל לפרנסם , היה עליהם " לפרנס " אותו . אמנם בראשית שנות השמונים עלו לארץ רבים שלא במסגרת ארגון כלשהו , אבל הם לא קנו נחלות ולא הקימו מושבות . אלפים מהם ירדו לבסוף מן הארץ ואחרים נקלטו בערים , ביישוב הישן או בשבע המושבות הראשונות .
|
עיריית נס ציונה
|