סיפורו המופלא של ראובן לרר עד עלייתו לארץ-ישראל

עמוד:13

הדרך לארץ המובטחת ראובן ( רובקה ) לרר נולד ב 1832 לישעיהו ולרחל זנוויל פצ _' ורניק בעיירה במחוז ממחוזות פולין שהיה בזמנו בשליטה רוסית . הוא נקרא על שמו של יהודי שהועלה לגרדום באשמת השתתפות במרד הפולני בשלטון הרוסי ב . 1828 שני אחים גדולים ממנו היו לו , הבנים יהודה לייב ( יודקה , שהיה מבוגר מראובן בשש שנים ) ואברהם . אחרי ראובן נולד הבן משה . ב 1843 פקד את רוסיה משבר כלכלי ובעקבותיו החל המשטר הצארי גוזר גזרות על האוכלוסייה . חרב הגזרות לא פסחה על היהודים ואחת מהן הייתה גזרת גירוש שבמסגרתה גורשו כחמישית מיהודי רוסיה . גזרה אחרת הייתה גזרת _" הקנטוניסטים " - הלוא הם הילדים היהודים שנחטפו וגויסו לשירות בצבא הצאר . הילדים החטופים נועדו לשרת בצבא שנים רבות ורבים מהם נאלצו להתנצר , ורבים אחרים רחקו מן היהדות מאונס . באחד הימים נחטף גם רובקה . פרשת בריחתו מידי החוטפים אפופה אגדות , אבל העובדה המוצקה היא שבסופה עלה בידי הילד לשוב לביתו . כדי להצילו מנפילה בשנית בידי החוטפים , החליטו הוריו של רובקה להבריחו לביתה של דודה חשוכת ילדים , חיה רחל שמה , שהתגוררה במחוז חרסון הרחוק . אם ייחשב ראובן לבנה של חיה רחל , תוסר מעליו סכנת החטיפה , שכן בן יחיד לא גויס לצבא . זו הייתה קהילה של איכרים חסידי חב _" ד , שמנהיגם היה הרבי מליובביץ י , ובעלה של חיה רחל שימש בתור נציג הקהילה אצל השלטונות . מאחר שהיה חשש מבוסס שמא הופעתו הפתאומית של נער בבית הדודה והדוד תעלה חשד בלב הסביבה , החליט אפוא הדוד להפקיד את הנער בידי ידיד , נוצרי גרמני רוסי בעל נחלה בכריסטו ינובקה , ששכנה על יד עיר הנמל אודסה שלחוף הים השחור . ידיד זה , לרר שמו , היה אף הוא חשוך בנים , והוא ניאות אפוא לפרוס את חסותו על ראובן , ואף הבטיח למשפחתו של ראובן כי יאפשר לנער לקיים את יהדותו בלימודי קודש , בתפילה ובכל דרך אחרת שיבחר . למן היום הראשון נהג לרר בראובן כבבן . הוא רשם אותו במרשם התושבים בשם ראובן לרר , כאילו היה בנו יוצא חלציו , לקח אותו אתו לאודסה ולימד אותו את תורת המסחר בעיר הגדולה . כמו כן הוא עמד בדיבורו לאפשר לנער לקיים את יהדותו - הנער למד תורה בישיבה סמוכה , כדי שלא ינותק משורשיו היהודיים , והדוד היה סר לבקרו לפחות פעם אחת בשנה ומקפיד לשמר את הקשר עמו . סיפורו המופלא של ראובן לרר עד עלייתו לארץ -ישראל בראשית שנת תרל " ח ( - ( 1878 השנה שבסופה נוסדה אם המושבות פתח תקוה , , וארבע שנים לפני היווסדה של תנועת ביל " ו - נפגשו בעיירה רומנית שני יהודים : הרומני מרדכי ניימן והאוקראיני ראובן לרר , והחלו לגלגל שיחה . לרר , שהיה סוחר גדול בתבואה ובמספוא , וגם כורם וסוחר ביינות , בא לרומניה בתור ספק של הצבא הרוסי שלחם בתורכים . בן שיחו היה תלמיד חכם , ועד מהרה החליפו השניים פסוקים מספרי הקודש הקשורים לארץ ישראל . אגב שיחה אמר ניימן ללרר בפסקנות : " מנוי וגמור עמי להתנחל בארץ הקודש עם משפחתי , במהרה בימינו , אמן . " הוא הוסיף ואמר כי ימתין עד שבנו הבכור , אברהם , יהיה מבוגר די הצורך ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל שהוקם ליד יפו , ואז יעלה ארצה . בתום השיחה נפרדו השניים בברכה היהודית המסורתית : " לשנה הבאה בירושלים ' / לרר נאנח ותהה בלבו מתי יזכה הוא להגשים משאלת לב זו . הוא כבר היה בן , 47 נשוי ומטופל במשפחה גדולה , באחוזה רחבת ידיים ובעסקים שלא בנקל יעלה בידו להינתק מהם . אך נפשו נכספה לארץ ישראל , הארץ המובטחת , שהייתה בעיני רוחו גן עדן עלי אדמות . כעבור ארבע שנים עתיד היה לרר לפגוש באודסה איש עסקים מארץ ישראל - ומפגש זה שינה את מסלול חייו . חוחים בעמק השושנים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא