|
|
עמוד:11
בראשית היה הרצל יש טעם רב לניתוח היסטורי של התפתחות התעשייה הקיבוצית , כי זהו טעמה של ההיסטוריה הציונית בכלל . זו , איננה גן של שושנים אך גם לא מדבר של חלומות . התעשייה הקיבוצית היא הבת הלגיטימית של הציונות כמו שהקיבוץ היה כזה . מרטין בובר מספר כי בא לשוחח עם הרצל . הם דיברו והרצל הצביע על מפת ארץ - ישראל . בובר החל להבין כי הרצל הציג לו ארץ אחרת מארץ חלומותיו . הוא סיפר להוגה הנדהם על המפעלים שיש להקים על מנת שהארץ תוכל לקלוט את העולים ולהיות אחראית על תושביה . לדעתו , הארץ חייבת להיות ארץ מפותחת ובה בעת מופת והשראה ליצירה חברתית . בובר בא , כנראה , לדבר עם הרצל על התרבות והרוח ; הרצל לעומתו דיבר על פיתוח ועל כלכלה , אך שניהם דיברו על החברה וחידושה . פיתוח , תרבות , חידוש מוסרי היו הרקע לחלום התעשייה הציונית . התעשייה הקיבוצית נולדה כאן . לתעשייה הקיבוצית שורשים בקורות הארץ . היא צאצא ישיר של החזון הציוני . החזון נוסח על ידי הרצל , ועיקרו : ארץ ישראל יכולה להפוך לחברה הקולטת המוני יהודים הנמצאים בסכנה רק אם לא תסתפק בתרבות וגעגוע . לא מספיקה חברת מופת של יהודים המגלים כישרון להמשיך את דרכו של העם היהודי בגולה . יכולתה של הארץ לפתור את הבעיה היהודית יחד עם תושביה הערבים נעוצה בפיתוח . הרצל ביקש חברה מתוקנת . הוא שקע בלימוד האוטופיות של הדור אך ביקר אותן . הוא ביקש את האנרגיה המסוגלת להפוך אוטופיה למציאות : מקור האנרגיה שמסוגל , לדעתו , להניע יצירה חיובית כזו מצוי בצרת היהודים . הוא לא ביקש קינה מתרצת אלא התקוממות בונה . לא היסטוריה של דמעות משתקות . התשובה למצוקה צריכה להיות כוללת ומעשית . יצירת כלכלה של פיתוח הקושרת את גורל הארץ עם העבודה , עם השותפות הליברלית , עם המפעל . הציונות , לדעתו , קבעה כי הארץ חייבת להשתנות . יש לגלות אוצרות טבע . להקים חקלאות וחרושת . לראות בסביבה מפעל בפוטנציה . לראות באדם העובד דגם לאנושיות מתקדמת . פיתוח , כידוע , איננו מביא בהכרח לקדמה חברתית . הרצל האמין כי יש להפוך את הפיתוח למכשיר מקדם . הוא לא סגד למפעל . הוא ביקש מצע שיאפשר להפוך
|
|