|
|
עמוד:9
הקדמה / מוקי צור מזה זמן רב , התעשייה הקיבוצית היא אחד מהיסודות הגורליים לקיומו ולעתידו של הקיבוץ . הצורך בפרספקטיבה לגבי פעילות כל כך גורלית מופרע לא פעם על ידי פעילי התעשייה עצמם , שמעדיפים לראות אותה כפעילות שאינה קשורה להיסטוריה אלא להווה ולעתיד בלבד . הם מעדיפים להתרכז בפעילות הטכנית , השיווקית , הפיננסית אולי דווקא משום שהיא משוחררת מ " עול " ההתבוננות ההיסטורית . ההיסטוריה של הקיבוץ , לפי גרסה זו , הציבה את הבעיה , והתעשייה העניקה את הפתרון . העיסוק הרפלקטיבי בעבר " תקע " את הקיבוץ בשאלות שלא רק הכבידו עליו אלא הן אינן ניתנות כלל לפתרון . התעשייה הייתה הפתרון דווקא משום שהיא מסרבת לטפל בשאלות המיותרות : היא אינה נוסטלגית ולא היסטורית . פרספקטיבה היסטורית משמעותה גם ביקורת , היא מציגה מגבלות . אם מבינים שהתעשייה מוכרת עצמה לעולם כולו ומדברת בעגה גלובלית , נדמה כי ההיסטוריה פרובינציאלית . אך כבר אמר מישהו : אין יותר פרובינציאלי , מהחשש מהפרובינציאלי . אנו יודעים כי בכל מפעל ומפעל ובכל קיבוץ וקיבוץ יש יותר חשיבה לעומק . פה ושם מצויה הנהגה המבקשת להבין את הזירה גם מבחינה סוציולוגית ופסיכולוגית , העוסקת במשאבי אנוש ובתורות ניהול מגוונות . אנו יודעים כי במקרים רבים תיעוש הקיבוץ נתקל בבעיות של התנגשות בתבונת הקהילה . צמיחת התעשייה מלווה בדיאלוג סמוי עם מסורת מקומית המלווה את הקיבוץ ומשפיעה על תגובות חבריו בשעת ההיתקלות באופקים חדשים . האם לימוד פרקי ההיסטוריה של התעשייה הקיבוצית יכול להעניק מפתח לחשיבה אודות אופייה ואופקיה ? בתקופות משבריות מבחינה היסטורית , שבהן חי הקיבוץ בלב סערה אידיאולוגית וקיומית גדולה , כמו בשנות ה - 50 של המאה העשרים , הוא לא שם לב כי מתחת לפני השטח הוא היה מעורב בפעילויות שמצאו עצמם מחוץ לסערה הגדולה . אז , התנאי היה שאת התפתחותן הן כפפו לשתיקה אידיאית מוחלטת . מצד שני , התפתחות התעשייה לא הייתה משוחררת מתנאי סביבה הנקבעים לא במעט על ידי מצבים היסטוריים , תנאים
|
|