מבוא: על האפשרות לדבר את השואה והנכבה יחד

עמוד:12

רבות אחרות שעל סדר היום של הפלסטינים , השיח עדיין נותר כבול בתוך אסימטריה יסודית . יתרה מזו , רבים מהם חשו שבעוד הם נדרשים מתוך ציווי קטגורי אוניברסלי חדש כלשהו לחוש אמפתיה כלפי היהודים שהושמדו בשואה או שניצלו ממנה , היהודים אינם מחויבים באמפתיה כלפי סבלם של הפלסטינים , אף שלמעשה הם הגורמים לו . ייתכן , חשו חלק מהפלסטינים , שמהצד היהודי מצופה לחוש אמפתיה מסוג זה , אך הדרישה המופנית אליו היא מסוג אחר ובעלת אופי וולונטרי יותר . מבנה כזה המארגן את השיח המשותף אף פטר את היהודים , כך חשו חלק מחברי הקבוצה הפלסטינים , מלקבל אחריות על הסבל שגרמו לפלסטינים . לעומת זאת , מבחינתם של חלק מהיהודים בקבוצת המפגש ואף מן הכותבים בספר , אסימטריה זו היא בלתי נמנעת משום שאופיים ההיסטורי של האירועים שונה לחלוטין . שהרי השואה היא אירוע מכונן של התפרצות רוע רדיקלי , אולי אף ייחודי בהיסטוריה האנושית . בהיותה כזאת ראויה השואה להילמד על ידי האנושות כולה ובוודאי על ידי הערבים , אשר מתוך אי הבנה יסודית של אופייה זה של השואה נוטים להשוותה לנכבה , להכחישה או לאמץ עמדות אנטישמיות . השוואה מוטעית כזאת אף מעמידה את היהודים , מתוך בורות היסטורית , כאנלוגיים לנאצים . הנכבה , לעומת זאת , היא כאמור אירוע היסטורי פרטיקולרי שרבים כמותו התרחשו בהיסטוריה האנושית , ואשר יש לדון בו בתוך מסגרת קונספטואלית של מאבקים לאומיים ואולי אף קולוניאליים . כאמור , העמדה ה " אזרחית " עמדה בבסיס ה " קול קורא " שנשלח אל כותבי המאמרים בספר זה . אולם במהלך העבודה על הספר הלך והתברר לנו כעורכים ששיח אזרחי במתכונת כזאת גם הוא מוגבל והיררכי . כפי שטוענת שירה סתיו , עמדה זו , גם אם היא מבקשת להכיר באסון הפלסטיני , עושה זאת דרך עולם המושגים היהודי שבמרכזו השואה . בכך היא מנכסת את האסון הפלסטיני ומשעבדת אותו לעולם מושגים זה , ולא זו בלבד אלא שבסופו של דבר היא נכשלת כישלון אתי בהעמידה באופן נרקיסיסטי את האני היהודי במרכזו של השיח . מצד אחד חשנו שהדיון המשותף בעברים הטראומטיים של שני העמים הוא צעד מתבקש והכרחי , ומצד אחר חיפשנו מסגרת קונספטואלית שתאפשר דיון שוויוני בין שני העמים ואשר בה בעת גם תימנע מלטשטש את ההבדלים ההיסטוריים בין שני האירועים ואת האחריות האתית והפוליטית שכל אחד מהם מטיל על שני הצדדים . סברנו שגם אם אלו אירועים היסטוריים מסדר גודל שונה במידת האכזריות שלהם , נוכחותם הטראומטית בזיכרון של שני העמים נושאת אופי דומה ומשום כך נתונה לדיון משותף . בשלב זה של עריכת הספר החלטנו אפוא למקד אותו בסוגיית העיסוק המשותף בשואה ובנכבה ואף הודענו על כך לכותבים . מקצתם התנגדו Shira Stav , “ Nakba and Holocaust : Mechanisms of nCompariso . 4 and Denial in the Israeli Literary Imagination , " Jewish Social Studies 18 , 3 ( 2012 ) , pp . 85 - 98

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר