|
|
עמוד:10
שלום מנש'קה " מעולם לא קראתי לך קדישמן" רחל סוקמן , סתיו , 2006 טרמינל 29 מנשה קדישמן , בדרכו המיוחדת , ידע מתי לפגוש את העולם . הוא נולד בתל אביב בשנת . 1932 שנתיים קודם לכן , בשנת , 1930 נמנו בעיר כחמישים אלף תושבים . מי חלם אז כי שנתיים לאחר מכן , בשנת , 1934 יוכפל מספרם . הייתה זו שנה חשובה במיוחד בנוף האמנות והתרבות המתהווה , ימים של ראשית . הכול התרחש בסימן של תקווה לעתיד . ברחובות העיר ובבתי הקפה המועטים נפגשו אנשים , שלימים סימנו וסימלו את תחילת השירה העברית , הציור והתיאטרון . האדריכלים שרון , נויפלד ורכטר ביקשו להציל את העיר העברית הראשונה ובחרו בבנייה בסגנון הבאוהאוס . העדלאידע הראשונה התקיימה , לפי מתווי אקוורל של נחום גוטמן ל"במת אסתר המלכה . " באופרה מוגרבי ( בניין האופרה הישן ברחוב אלנבי ליד הים ) הוקרן הסרט המדבר הראשון . בשדרות רוטשילד 16 נפתח רשמית " מוזיאון תל אביב" והוקמה חברת מוזיאון תל אביב בהנהלת מאיר דיזנגוף . על רקע זה , ובבית שאמנות לא הייתה זרה לו , יגדל קדישמן להיות אמן , ובבוא היום , חרף הכשרתו כפסל , לא יירתע מלגעת בצבעים ולצבוע , תחילה את גב הכבשים , ומאוחר יותר - כל חומר שייקרה בדרכו . ] ... [ בשנת 1993 הזמנתי את קדישמן להשתתף בתערוכה קבוצתית , " לגעת בחומר , לגעת ברוח , " שאצרתי בגלריה שרה לוי בתל אביב . התערוכה התבססה על " בחירה אישית של אמנים שכתב ידם מוכר ואהוב עליי . מעשה ההתבוננות ביצירה כמוהו כהסתכלות בדיוקנו של אדם שתווי פניו מוכרים , ואתה שמח לקראתו וקורא לו בשמו הפרטי . אנו מצביעים על תמונה וקוראים לה 'מנשקה ] ... [ . "' המפגש השני שלי עם קדישמן התרחש בתערוכה " תל אביב בעקבות הבאוהאוס , " שהתקיימה בשנת 1994 בבניין ההיסטורי של עיתון " הארץ" ברחוב מזא"ה בתל אביב ( בניין באוהאוס בתכנון האדריכל יוסף ברלין ובנו זאב . ( קדישמן תלה בחוץ , על שדרת עצים שהובילה את הצופה למבנה , לוחות צבועים בצהוב , ובפנים הציג את העבודה פ ל ח י ם , דגם של פסל משנת 1968 עשוי אלומיניום וזכוכית ( הפסל המקורי , שנוצר בתקופת שהותו של קדישמן בלונדון בראשית דרכו כפסל , נמצא באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק . ( לקטלוג אותה תערוכה כתב קדישמן טקסט קצר , ובו נרשמו השורות : " טועים , לדעתי , אלה המתייחסים רק לצורות הפשוטות , לסממנים הפורמליים , כי הבאוהאוס נוצר כמחשבה חברתית , כאמירה על בני אדם וכיצד הם יכולים או צריכים להתקיים זה בצד זה כיצורים חברתיים . " כשאני קוראת שורות אלה היום , הן ברורות לי יותר מאשר בשנת . 1994 בשנות החמישים עבד קדישמן כרועה צאן בקיבוץ מעין ברוך ובקבוצת יזרעאל . עובדה זו ועבודה זו , יותר מאשר לימודיו בבתי הספר לאמנות " סנט מרטין" ו"סלייד" בלונדון , טבעו בו חותם של אנושיות עודפת ובלתי שכיחה בעולם האמנים הישראלי . אז וגם היום קדישמן נשאר כולו רגש , בעבודה , ביצירה ובחייו הפרטיים . הוא מחויב לאנשים שמסביבו וליצירות האמנות שאותן יצר ומתקשה להיפרד מהן גם בעבור תמורה הולמת . לאחר הביקור בתערוכתו במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 2006 היה ברור לי שהגיע הזמן להציג את קדישמן בגלריה משרד בתל אביב בתערוכה של פיסול קטן , משהו קאמרי המצרף את פסלי הלידה לפסלי השלכת , שהרי החיים והמוות הנם מקשה אחת ביצירתו . ] ... [ במחסן של קדישמן קמו לתחיה בכפיפה אחת מכלול פסלים קטנים בגודלם , אך נשגבים במהותם , עשרות פסלים היוצרים יער עשוי ברזל גזור . הפסלים של קדישמן הם מציאות חיינו , מציאות של סבל , כאב , שכול , שלכת , מוות , עקדת ילדים , ולנצח - תקווה גדולה ללידה מחדש . הניגוד והק רבה בין לידה לבין מוות נוכחים בעצם קיומם בתצוגה צפופה שאינה ניתנת לניתוק . ] ... [ קדישמן מפליא לרשום באחת את הרעיונות , הפסלים הנגזרים מתוך לוחות ברזל . מגזרות ברזל היו ליצירה בעלת משמעות היסטורית לגורלו של עם בארצו . פסלי הברזל דומים ליוצרם מולידם : זקופים , מנשה קדישמן בלונדון , , 1959 צלם לא ידוע Menashe Kadishman in London , 1959 , photographer unknown
|
|