|
|
עמוד:6
הביאנלות בקוריאה סיאול SeMA Biennale Mediacity Seoul 2014 Ghosts , Spies , and Grandmothers אוצר ומנהל אמנותי : פארק צ'אן-קיונג 2 בספטמבר 23 — בנובמבר 2014 מה פשר שמה של הביאנלה בסיאול , " רוחות רפאים , מרגלים , וסבתות"ב האוצר והמנהל האמנותי , פארק צ'אן קיונג ; Kyong-Chan ) נ' , ( 1965 אמן ובמאי החי ופועל בעיר , מסביר : " רוחות רפאים כייצוג למסורת ולהיסטוריה הנשכחות של אסיה ; מרגלים כייצוג לזיכרונות המלחמה הקרה , וסבתות כייצוג לנשים ולזמן ( שהרי הן אלו שחיו באסיה של פעם בזמן אמת . " ( נראה כי הרקע הקולנועי של האוצר בשילוב עם הנושא , המבטא פן בחייהם של תושבי אסיה , היוו זרז בבחירת סרט הווידיאו , I Live in After–Fear March 11 ( חיבפחדאני – מרץבעקבות ( 2011 של נינה פישר ( Fischer ) ושל מרואן אל סאני , ( el Sani ) צמד יוצרים העובדים בצוותא מאז סיימו את לימודיהם בגרמניה . הפרויקט נוצר בהשפעת סרטו של אקירה קורוסאווה , א נ י ח י ב פ ח ד , ( 1955 ) העוסק בסדרת הניסויים הגרעיניים באטהל ביקיני שבאיי מרשל בשנות הל 50 של המאה הקודמת , ומתמקד בסיפוריהם של אנשים אחדים בעקבות אירועים אלו . פישר ואל סאני הזמינו פליטים שברחו מאזור פוקושימה ביפן , אזור מוכה אסון הסובל מקרינה רדיואקטיבית , לצפות בסרטו של קורוסאווה . בקרב הפליטים נרשמה הזדהות עם גיבור הסרט ועם מצבו העגום . העבודה , מעין ניסוי קולנועי מאולתר , שבו נטלו חלק שחקנים ופליטים כאחת , ביקשה לחקור את הפחד , את חוסר הוודאות ואת תחושת האיום בעקבות האסון הגרעיני המדובר . הדיון התנהל סביב שאלת הבחירה : האם להישאר או לעזובב האם להיהרג או למותב על מנת להמחיש את הסכנה הכרוכה בהישארות באזור מוכה רדיואקטיביות , השתמשו יוצרי הסרט בשתי בנות יפניות למראה , בלבוש זהה , המנהלות שיחה הנפרשת על פני שלוש סצנות , כאשר אחת מהן מצויה בפוקושימה והאחרת – באייצ : ( Aichi ) 'י ילדה : 1 בפוקושימה אני חוששת לגבי החלב , לכן איני שותה אותו . ילדה : 2 באייצ'י החלב בטוח , לכן אני שותה אותו . ילדה : 1 בפוקושימה אני חוששת כשיורד גשם . לכן אני לוקחת מטרייה . ילדה : 2 באייצ'י הגשם בטוח , אז אני לא חייבת לקחת מטרייה . ילדה : 1 בפוקושימה אני חובשת מסכה כשאני משחקת בחוץ . ילדה : 2 באייצ'י אני יכולה לשחק בחוץ בלי מסכה . בסרטו של קורוסאווה עולה השאלה : מה עדיף , " למות או להיהרגב" , ( to die or to be killed ) תהייה העולה בשיחה בין רופא שיניים לבנו בהתייחס לרדיואקטיביות ולקרינה . במילים אחרות , נברח או לא נברח , הרי בין כה וכה בסופו של דבר כולנו נמות . אולם מדובר כאן בהבדל מהותי שבין למות לבין להיהרג , ההבדל שבין להצהיר Nina Fischer & Maroan el Sani , I Live in –Fear Record of a Living Being After March 11 , 2013 , HD , single channel video installation , color , stereo , 33 min . Courtesy of the artists and Galerie EIGEN + ART , Leipzig / Berlin | SeMA Biennale Mediacity Seoul
|
|