מבוא ׀ מדוע אני כותב?

עמוד:10

היהדות הייתה לאור גדול בחיי . הודות לתורה אני מרגיש שאני חי חיי פעילות ומחשבה בעלי משמעות עמוקה , שאני בונה משהו דרך ילדיי ונכדיי , הקושר אותם הן לעבר מפואר של יושר ופשטות ודבקות באלהים , והן לעתיד של שאיפה עזה לבניית עולם טוב , " לתקן עולם במלכות שדי . " אני חש יום-יום את ההשפעה החיובית של המצוות ומוסר התורה על התנהגותי המוסרית והערכית , הן בהחלטות ה"גדולות" על מקום מגורים ( ארץ ישראל , ( מקצוע ( חינוך ) והקמת משפחה , והן בהחלטות הקטנות הנוגעות ליושר בממון , בדיבור ובדאגה לפרטי פרטים של יחסים בין האדם לזולת . אינני מלאך ואני " מפשל" לא מעט - אך אני חי בתוך מנגנון המעודד אותי להיות רגיש לכשלים הללו , לזהותם , להודות בהם ולהשתדל " לחזור בתשובה" - כלומר להביע חרטה על העבר ולשנות את התנהגותי להבא . אני מרגיש שהיהדות מעניקה לי דרך בריאה ביותר לחיות את חיי - ולכן טבעי הדבר שארצה לפתוח את " מאור התורה" גם בפני אחרים , שייהנו גם הם ממנו . בנוסף להשראה שמצאתי בחיי יהדות , גם דאגה לעתיד מניעה אותי לכתוב . אני חושב שההתרחקות מהמסורת היהודית יצרה מצב קשה לפרט ולכלל בישראל . אין במשפט האחרון טענה שכל אחד שהמסורת היהודית איננה ממלאת תפקיד מרכזי בחייו חי בהכרח חיים של ריקנות או שחיתות . ידוע לי שאנשים רבים כאלה חיים חיי משמעות ומוסריות ברמה גבוהה , חלקם מתוך נכונות למסירות נפש לעם , לחברה ולזולת . מול אנשים כאלה אני מרגיש שקטונתי , ולוואי שאוכל ללמוד מדוגמתם . בכל זאת , הכיוון הכללי שאני רואה בחברה הישראלית ובפרטים בתוכה הוא כיוון מדאיג של הגברת האנוכיות והניכור . עם ישראל מצוי במשבר רוחני עמוק גם בחו"ל , שם הציבור היהודי מתבולל והולך , וגם במה שהיה אמור להיות " המרכז הלאומי" שיבטיח את עתידנו בארץ ישראל . אם בעשורים הראשונים של

הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר