|
|
עמוד:12
שההלניזם בפרתיה אינו אלא העתקה חיצונית של תרבות שבאה בירושה מן התקופה הסלווקית , אך מכל מקום מעידה עירבוביה תרבותית זו על חוסר כיוון פוליטי ותרבותי מצד המלכים הפרתיים . הללו הראו כשרונות רק בריכוזי צבאות לקראת הכרעות גורליות , ואולם בין נצחון גדול אחד למשנהו יכלו לעבור עשרות שנים של תככים ומזימות מבפנים , ויצירת קואליציות פנים פרתיות על מנת להתגבר על נסיונות הדחה מעברים שונים . אופי פיאודלי מובהק זה , עם שהוא נוטה להחליש את הממלכה בכללה , הוא בחינת גורם מחזק ומלכד בנפרד של הקבוצות האתניות השונות שבתוך הממלכה . ולפי שהפיקוח מטעם המרכז על קבוצות אלה היה רופף למדי , יכלו השבטים לטפח אוטונומיה בתחומי חיים שונים , ובלבד שיכירו רשמית בעליונות השליט הפרתי . זאת ועוד . אם אמנם זכו קבוצות אלה להגיע למידה מסוימת של כוח מדיני וצבאי , הן גם יכלו להציע למלך את שירותיהם בנסיונותיו לדכא ואסאלים אחרים בעלי נטיות מרדניות . דומה שכאן טמון סוד הצלחתה של התפתחות הקהילה היהודית בבבל . השלטון הפיאודאלי שתיארנו איפשר ליהודי בבל לגבש ולחיות את חייהם על פי דפוסי חיים מיוחדים להם , עם התערבות מינימאלית מבחוץ . וכפי שתיארנו , במידה שהיהודים הגיעו לעמדת כוח כלשהי בגלל ליכודם , הרי שהמלכים הפרתיים היו מעוניינים לטפח ידידות עמהם תמורת תמיכה כפולה ? הן נגד האויב הרומי מבחוץ , והן במאבקים הפנימיים נגד סאטראפים ומושלים בעלי שאיפות מסוכנות . דוגמא מובהקת ליחס מיוחד זה תשמש אחת העדויות הבודדות ששרדו אצל יוספוס על תולדות יהודי בבל בתקופת הבית השני . בספר י"ח של קדמוניות ( 310—379 ) מובא סיפור על שני אחים יהודיים מנהרדעא , חסינאי וחנילאי , שהקימו מדינת שודדים בתוך בבל . * לאחר שגברו בקרב על הסאטראפ הבבלי המקומי , החליט המלך הפרתי ארטבן השלישי לקשור עמהם קשרי ידידות , "מפני שרצה להשתמש בגבורת האחים היהודים כ 5 רסן , כיוון שפחוותיו היו שרויות במרידה או ברוח של ערב מרידה , והוא התעתד לעלות עליהם . " מדינה יהודית זו נתקיימה חמש עשרה שנים בקירוב 20—35 ) לספירה , ( ועם נפילתה נפגעו אלפי יהודים בראקציה של בבליים ויוונים כאחד , ואילו רבים אחרים נאלצו לברוח למבצרי היהודים , נהרדעא ונציבין . מסיפור זה למדנו על מספרם הרב של יהודי בבל וריכוז הם בערים מסוימות , דבר שחוזר כמד , פעמים אצל יוספוס . הוא מדגיש , דרך משל , כי בגלל בטחונם של היהודים בנהרדעא ונציבין הפקידו שם את השקלים שנאספו לבית המקדש "והשתמשו בערים אלה כבבתי אוצר . מכאן , בהגיע הזמן , נשלחו והועלו המתנות לירושלים . " אף לומדים אנו מסיפור זה על הפוליטיקה הפנימית של מלכי פרתיה ויחסי הכוחות העדינים שבין הבבליים ,
|
|