|
|
עמוד:11
מבוא מדי יום מתרבות הידיעות על אלימות של ילדים . אנו מזועזעים לשמוע על התעללות ועל התאכזרות של ילד הפוגע בילד אחר או במבוגר . חזותו המתנגדת והמתריסה של ילד המתנהג בתוקפנות מתעתעת בנו פעמים רבות . למראית עין חזותו נראית איתנה , תקיפה ונחרצת , אך למעשה היא מסווה חולשה , בלבול ותסכול . התנהגותו , המאופיינת בסערה רגשית , משמשת לעתים כמסתור לכעסים , לפחדים ולכאבים . הילד מתקשה להכיל את המצוקה הרבה ולכן הוא מנסה להיפטר ממנה ומשליך אותה החוצה בעוצמה . הוא מנסה להחליף את חוויית החולשה בתחושה של כוחנות ולהמיר את חוסר האונים בניסיון לשלוט באחר . הוא מסגל לעצמו דרכים לפתרון בעיות ולהשגת מבוקשו באמצעות מעשיו הפוגענים . הוא מייחל לגדול כראוי ולהגן על עצמו מפני פגיעה , אולם הפתרונות שלו מנפצים את גבולות הגוף והנפש של הזולת . הוא שואף בכל כוחו לזעוק לעזרה מבלי להיראות כנזקק . למעשה , הוא יוצר מעגלי דחייה ומצליח להרחיק ממנו את הזולת בבהלה , למרות הצורך שלו בסיוע , בקרבה ובאינטימיות . התנהגותם התוקפנית של ילדים משפיעה בעוצמה רבה על הזולת . יש בכוחה להטיל צל מאיים , לעורר חשש מפגיעה ולהרוס בפתאומיות את הסדר הקיים . התנהגות זו מותירה את המבוגרים עם אתגרים רבים . מלבד ההלם הראשוני , הנובע מן ההתפרצות המפתיעה , היא מעמתת אותם עם הצורך להגיב ולהתמודד עם התופעה הלא-רצויה . מבוגרים רבים - בין אם הם הורים , מורים , או מטפלים - שואלים את עצמם פעמים רבות אם הימנעות מתגובה תסייע לגלי ההרס להיעלם , ולחלופין - אם תגובה תקיפה וחד-משמעית תעצור את הפרץ הגואה והמשתלח של גלי התוקפנות . אחדים מהם שואלים איך אפשר להגיב מתוך שליטה , לעצור את התוקפנות ולווסת את ההרס , ובו בזמן להבין את הכעס של הילד , את המצוקה ואת חוסר האונים שלו . הספר מתייחס לשני נושאים מרכזיים : האחד - תוקפנות בקרב ילדים כתופעה רווחת הנגרמת בשל סיבות שונות , משולבות זו בזו , ופוגעת בהתפתחותם של הילדים עצמם ובסביבתם . והשני - טיפול באמצעות אמנויות הנמצא בתהליך מתקדם של מיסוד מקצועי . טיפול זה מוצע במסגרות חינוך שונות , לילדים 1 הביטוי " טיפול באמצעות אמנויות" הנו שם כולל לטיפול באמנות חזותית , במוזיקה , בתנועה ובמחול , בספרות , בדרמה ובפסיכודרמה . להלן , לצורך הקיצור , נשתמש בדרך כלל בביטוי "טיפול באמנות" שהנו נפוץ ומקובל יותר .
|
|