פתח דבר

עמוד:13

הדרכים שבהן השפיע ( או לא השפיע ) המחקר האקדמי ההולך ומצטבר בתולדות השואה על ההיסטוריונים של עם ישראל בתיאורם את התקופות והסוגיות המעסיקות אותם . הספר שואל באיזו מידה גילו ההיסטוריונים האלה בממצאיהם ובתובנותיהם של חוקרי שואה תכנים שעשויים להאיר תקופות ונושאים אחרים בתולדות היהודים . ההיסטוריונים של עם ישראל , טוען הספר , לא ייחסו ערך רב לחקר המפגש בין הרייך השלישי ליהודים . הם התעלמו מן השואה לא משום שקיימו דיון מעמיק וממצה במגמה לברר אילו תובנות חדשות עשויות לצמוח מעיון בהיסטוריה של השואה והעלו חרס , אלא מפני שמלכתחילה הוציאו מכלל אפשרות שיצמחו תובנות חדשות כלשהן ועקב כך דחו את הדיון הנדרש על הסף . עיקר הספר הוא התחקות אחר שורשי הדחייה . הספר מאתר את שורשיה קודם כל בהתפתחות השיח האקדמי על תולדות ישראל מאז שנות העשרים של המאה הקודמת . הנה כי כן הוא בנוי משני רכיבים . במרכזו עומד מחקר היסטורי על התפתחותה של ההיסטוריוגרפיה של עם ישראל בשמונים השנים האחרונות . היחס אל השואה משמש מוקד לניתוח הזה . סביב הגרעין המחקרי הזה ארוגה מסה הקוראת לדיון שטרם התקיים על הזיקה בין חקר השואה לחקר קורות היהודים . ודוק : המסה מסתפקת בקריאה לדיון בלבד ; אין היא מטיפה לתוצאה מסוימת שלו . אין היא נרתעת למשל מן המסקנה שבסופו של דבר יש לךמות את השואה לאסון טבע שלא ניתן ללמוד ממנו מאומה על חיי היהודים שנספו בו , על חוויותיהם ההיסטוריות בדורות שקדמו לו או על תרבותם כפי שהתפתחה במשך הדורות . טענתה היא רק שכיום רואים ההיסטוריונים האקדמיים המרכזיים של עם ישראל את המסקנה הזאת כאמת א פריורית שאינה טעונה הוכחה ואינם מגלים נכונות להעמיד אותה במבחן המחקר . כנגדם טוען הספר שבלא דיון המבוסס על מחקרים פרטניים ורחבי היקף כאחד לא ניתן להעריך הערכה מלומדת ושקולה את הרלוונטיות של השואה לחקר שאר התקופות והנושאים בהיסטוריה היהודית . הספר גם אינו מתיימר לרשום ולתאר את כל נקודות ההשקה , בכוח או בפועל , בין חקר השואה לחקר תולדות ישראל ואינו מעלה הצעה חיובית משלו לניסוח מחדש של סדר היום ההיסטוריוגרפי היהודי לנוכח השואה . הוא רק מראה שהצעות חיוביות שונות לניסוח מחדש של סדר היום ההיסטוריוגרפי היהודי לנוכח השואה אכן הועלו במשך השנים אבל נדחו בידי רוב ההיסטוריונים של עם ישראל בעת החדשה עקב התניה היסטורית שהחלה עוד כעשור וחצי לפני החורבן יותר מאשר עקב התמודדות אינטלקטואלית מעמיקה עם ההצעות עצמן . הספר מוקדש ביסודו אפוא לתיאור דרכי ההתניה ושלבי התגבשותה מתוך מטרה לעודד דיון מעמיק ומיושב על רישומה בהיסטוריוגרפיה היהודית הנוכחית . תוך כדי הרצאת הדברים אני מותח ביקורת על עמדותיהם של כמה היסטוריונים

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר