|
|
עמוד:10
הסיפור שלנו הוא שצעקנו אל ה ' ובעקבות פנייתנו ענה ה ' לקולנו . זוהי פרשנות דתית המחדשת את הביוגרפיה הלאומית שלנו ומחברת אותנו עוד ממצרים לאלוהי ישראל . לפי דברי משה ולפי מקרא ביכורים אין מושג של זעקה לחלל . אדם במצוקה מחפש כתובת ומוצא אותה בפנייה אל ה' . אך יש ערך בחזרה לסיפור המקורי , ש על פי ו הזעקה נשמעה על ידי ה ' גם כשלא הופנתה אליו באופן ישיר . אין קשר בין מצבו הדתי של הצועק ושמיעתו של האל . כך כותב הרמב " ן בספר שמות ( פרק כב , ( על הפסוק המתאר את צעקתו של איש עשוק : "ושמעתי כי חנון אני : " חונן ומקבל תחינת כל אדם אע " פ שאינו הגון , מגזירת חנם . והעניין , שלא תחשוב , לא אחבול שלמת צדיק , אבל שלמת אדם שאיננו צדיק אקח ולא אשיבנו כי צעקתו לא ישמע אל , לפיכך אמר כי חנון אני ושומע צעקת כל מתחנן לי . את זכר אותה זעקה מצווה עלינו התורה לנצור בזיכרון הלאומי שלנו . במעמד הר סיני נאמר כך : וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים . כל אלמנה ויתום לא תענון . אם ענה תע נה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו . וחרה אפי ... ( שמות כב , כ - כג . ( החברה היהודית אמורה להבין את החוק להגנת המיעוט הגר בתוכנו בגלל אותו זיכרון : "כי גרים הייתם בארץ מצרים . " ההזדהות עם האחר מתחילה במקום שבו אתה היית האחר . גם האלמנה והיתום של ימי המקרא נחשבים לקבוצת סיכון גבוהה . מי שאין לו משפחה תומכת מסביבו עשוי ליפול קורבן בידי כוחות דורסניים . הנביא ישעיהו ממשיל את תקופת הריקבון של ממלכת יהודה במשל הכרם ( פרק ה , ( שבנטיעתו ציפו נוטעיו לפ ירות המתוקים " ויעש באשים . " והנמשל : כי כרם ה ' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה ( ישעיהו ה , ז . (
|
|