|
|
עמוד:10
מובן מאליו כי בציבור הישראלי היו עמדות מקוטבות ביחס לתוכנית ההתנתקות . התוכנית חשפה למעשה שפות שונות , המובחנות בצורה בולטת , בחברה הישראלית . לו הייתי צריך ללמד מהו - פוסט מודרניזם , ובעיקר מהו משמעו של נרטיב ושל הקשר בין עובדות אובייקטיביות ובין עיני המתבונן - דומה שאין טוב מההתנתקות כדי להוות דוגמה טובה לכך . במדינת ישראל מסופרים שני סיפורים קיצוניים על החרבת גוש קטיף , המנוגדים זה לזה באופן בולט . הדבר נכון גם כיום , במרחק של כמה שנים מאותה תקופה נוראה , ועל אף קריסת חלק גדול מההנחות שעמדו בבסיס הדעות השונות . המחלוקת נותרה בעינה אף לאחר מבצע " עופרת יצוקה " בחנוכה תשס . ( 2008 ) ט " הסיפורים המנוגדים כמעט ואינם חלוקים בעובדות , ודווקא משום כך בולטת מאוד ההבחנה ביניהם . ההבדל ביניהם מתחיל כבר בשם - כיצד נכון לקרוא לתוכנית זו . חלק ניכר מהציונות הדתית משתמש במילים כמו חורבן , גירוש , עקירה , גלות וטרנספר , ובכך מוחה למעשה על " מכבסת המילים , " שהתעלמה מההיבטים האלה . לעומתם , רוב הציבור במדינת ישראל ממשיך לקרוא לתוכנית בשם " התנתקות , " ורואה בכל או תן מילים קשות שפה שאינה מתאימה לדיון פוליטי ( בספר זה לא בחרתי באחד הביטויים , אלא השתמשתי בחלק מהם לסירוגין . ( ההבדל בשמות מעיד כמובן על התייחסות ערכית ומהותית שונה לחלוטין . ההבדלים אינם נעוצים בשפה בלבד אלא גם בהתייחסות למשמעות העקירה . מצד אחד , ציבור גדול רואה בגירוש מעשה טראומטי שהדיו לא יישכחו ולא ייסלחו , ושנחצו בו כל הקווים שבין אדם לרעהו . לתפיסתם , " יהודי כן גירש יהודי , " ופעל בכך נגד הסולידריות המהותית שבתוך האומה הישראלית , ובניגוד מוחלט לאתוס היסודי של מדינת ישראל . מצד שני , ציבור אחר רואה בהתנתקות פעולה פוליטית , מוצלחת יותר או פחות , המגשימה למעשה את החובה להיפרד מהפלשתינאים ולשמור על רוב יהודי וגבולות בינלאומיים מוכרים , שהם הדבר הטוב ביותר והנכון ביותר למדינת ישראל . הוויכוח הוא גם על השאלה באי לו מונחי זמן אנו צריכים לנקוט בשעה שאנו עוסקים בעקירה מגוש קטיף . לדעת רבים במדינת ישראל
|
|